גור אריה על בראשית · פרק 48 · פסוק 20

הבא לברך. פירוש שאין זה מצות עשה, שאין יעקב מצוה מצות לישראל, אלא שכל כך יהיו אפרים ומנשה חשובים – עד שמי שבא לברך את בנו יברך אותו כך:

בברכתו לפני מנשה. אבל מה שאמר יעקב למעלה (פסוק ה) "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" והקדים את אפרים לפני מנשה, שמא חשב יוסף שעשה זה יעקב להקדים את אפרים לפני מנשה כדי לטול בכורה מראובן ולא יהיה בכורה למנשה, שאם אמר 'מנשה ואפרים יהיו כראובן ושמעון' יסבור יוסף כמו שראובן הוא בכור גם כן מנשה הוא כמוהו, שגם הוא בכור ליוסף, ולראובן תהיה בכורה וגם למנשה, ולפיכך אמר "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" שלא יהיה בכורה למנשה וגם לראובן לא תהיה לו בכורה, שהרי משוה לו אפרים דלא שייך בו בכורה, והשתא יהיה מנשה כשמעון, אבל אפרים ליכא למיטעי שהרי אינו בכור. אי נמי כי אפרים בודאי חשוב יותר לפי שלמד תורה מפי יעקב, כמו שפירש לעיל (רש"י פסוק א), וראוי להקדים אותו בדבור, אבל בברכה דלא תליא בחשיבות כלל שלמד תורה, אלא אותו שהוא יותר ראוי לברכה, והבכור בשביל שהוא בכור יותר ראוי לברכה, אפילו הכי בברכה הקדים אפרים בשביל שהוא מזומן לברכה: