אתה טורח בקבורתי וכו'. אבל למעלה כשאמר "ואני בבואי מפדן" (פסוק ז) לא אמר זה וליתן לו שכם, מפני שעתה בא לחלק הארץ לכל השבטים וליתן לכל אחד ברכתו הראויה לו (רש"י להלן מט, כח), נתן לו גם עתה שכם:
קריאה במקור
גור אריה על בראשית · פרק 48 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הוא חכמתו ותפלתו. שהחכמה נקרא 'חרב' שהוא חריף וחד כמו חרב, והתפלה נקרא 'קשת', שהלשון – שבו תלוי התפלה – נקראת חץ בהרבה מקומות, ותפילת הצדיק עולה למעלה קורעת עליונים ותחתונים – כמו החץ מן הקשת. אבל אונקלוס תרגם 'בצלותי ובבעותי', פירש הוא החרב – תפלה, והקשת – הוא תחנונים. קרא אונקלוס התפלה של הצדיק 'חרב' דהיא קורעת עליונים ותחתונים. והתחינה 'קשת', מפני שהוא מתקשה מאד בתפלתו, ולפיכך התחינה היא יותר, והולכת כמו חץ. אמנם יש עוד דבר נעלם לקרא התחינה "בקשתי":
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b2674e4c2c5a1aa56dd014cc4963e346a1fff255f1dc44d0796d0a79dd4c6e85