שד"ל על בראשית · פרק 49 · פסוק 14

יששכר חמור גרם: גרם ענינו עצם ובערבי גוף, ואומרים בערבי פַרְשְ גַרְםְ סוס גדול בעל גוף, בעל בשר, וכן חמור גרם, חמור גדול וחזק, והחמור בארצות המזרח הוא יותר יפה וחזק ואיננו נבזה כמו שהוא אצלנו (ראז' וגיז') וקרוב לזה עצום מן עצם.

בין המשפתים: שרש שפת ידוע בענין שפיתת הקדרה, כלו' עריכתה על האש, שפות הסיר הגדולה (מ"ב ד' ל"ח) שפות הסיר שפות (יחזקאל כ"ד ג') ובלשון מושאל על כל עריכה ושימה, ה' תשפות שלום לנו (ישעיה כ"ו י"ב), ולעפר מות תשפתני (תהלים כ"ב י"ו); ומשפחתים וְּשַפַתִּים נמצא במליצות המורות על מנוחה והשקט, למה ישבת בין המשפתים (שופטים ה' י"ו), אם תשכבון בין שפתים (תהלים ס"ח י"ד), וכן כאן רובץ בין המשפחתים וירא מנוחה כי טוב (רק פעם אחת (יחזקאל מ' מ"ג) נמצא שפתים להוראה אחרת, ואולי קריאתו הנכוני שְפָתַיִם). ונראה (כדעת Coccejus וראז' בתהלים ס"ח, וגיז') שהכוונה במשפתים מחיצה של קנים הערוכים זה בצד זה שהבהמות כלואות שם, ואנקלוס והיירונימוס (ואחריהם רש"י רשב"ם וראז') תרגמו בין התחומים (inter terminos), והמתרגם האלכסנדרי תרגם בין הנחלות, בין השדות, ורד"ק פירש שתי משואות שנותנים על החמור אחד מכאן ואחד מכאן, כלומר שהוא כ"כ חזק שהוא רובץ ביניהם וקם עמהם; וזה שבוש, כי רובץ כתוב כאן, ולא קם, ולהיות רובץ עם המשא אין בזה גבורה, כי המשא נוגע בארץ, וכטעם כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו.