איש כלבבו; שמואל · פרק 2

קרח עינו הטעתו
"עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא… דברי ר' עקיבא, ר' אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב: ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל"¹(סנהדרין קט:). על חלקו של קרח בעולם הבא מצאנו מחלוקת תנאים, אבל על כך שבני קרח עשו תשובה וניצלו, אין מחלוקת. חז"ל מביעים, אמנם בציורים שונים, כיצד היתה ההצלה. יש אומרים שהמקומות שעליהם עמדו לא נקרעו והיו עומדים כשלושה עמודים²מדרש שוח"ט א טו.. יש אומרים שבאותה שעה היו באוויר העולם והעמיד להם הקב"ה תורן ונס³מדרש שוח"ט מו ג.. ויש אומרים "שמקום נתבצר להם בגיהנום, וישבו עליו ואמרו שירה"⁴(סנהדרין קי.), ושירתם היתה כה מופלאה, ש"היו משה ואהרן וכל הגדולים באים לשמוע שירתם של בני קרח ומלמדים לומר שירה לפני הקב"ה"⁵מדרש תהלים מזמור מה..

יחוסו של שמואל מגיע עד קרח, "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף--אֶפְרָתִי". "ויש לפרש צופים נביאים… כי ממשפחת נביאים היה כי מבני קרח היה כמו שמפורש יחוסו בדברי הימים ובני קרח נביאים היו"⁶רד"ק א א.. בהסבירם את מעשהו של קרח קובעים חז"ל ש"עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן… ועשרים וארבע משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש… אמר אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום? ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה…"⁷(במדבר רבה יח ח.). "והנה רז"ל אמרו, שעינו הטעה את קרח…, אבל לא ידע שהשלשלת הזה הוא ההיפך ממנו, כי קרח היה בעל מחלוקת… ושמואל היה 'טוב עם אלקים ועם אנשים', דהיינו מדרגת משה ואהרן… זה מה שנאמר: טוב עם אלקים ואנשים⁸ב כו: "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל, הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב: גַּם, עִם-ה', וְגַם, עִם-אֲנָשִׁים", ובזה יובן מה שאמרו רז"ל שהתפללה חנה להיות לה זֶרַע אֲנָשִׁים שיהיה שקול כנגד משה ואהרן, וכן כתיב 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו', ששקול שמואל כנגד משה ואהרן… כי משה רבינו עליו השלום לרוב דבקותו באלקים, אחז במידת הכל לאלקים, וזהו שנקרא 'איש האלקים' כי לא היה לו פנאי כל כך לעסוק בעסקי בני אדם והיה טוב עם אלקים, ואהרן אחז במידת השלום ותמיד עסק לרדוף שלום בין איש לרעהו, והיה ביותר טוב עם האנשים. ושמואל הנביא אחז ממידת שניהם… וכן מצינו שהיה מסבב מעיר לעיר לעשות משפט אמת ושלום"⁹של"ה קרח..

פי הארץ
קרח נענש על חטאו בעונש יוצא דופן. על-פי דברי משה, ברא ה' בריאה ופי הארץ נפתח ובלע את קרח ועדתו. "וְאִם-בְּרִיאָה, כפל לאמר: בְּרִיאָה יִבְרָא ה', יתבאר על דרך אמרם ז"ל בפסוק אֲרוּרָה הָאֲדָמָה… אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ¹⁰(חיבור של שני פסוקים - בראשית ג יז, ד יא)., שמאותו יום נסתם ונחתם פי הארץ וכשהיא רוצה לומר שירה לפני ה' כדרך כל הנבראים שאומרים שירה לפני הבורא, היא אומרת בכנפיה, דכתיב, מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ. וכאן, כשרצה משה להעניש הרשעים ההם, אמר וְאִם-בְּרִיאָה פירוש, אותה בריאה שכבר ברא ה', שהיא פי הארץ, ועל-ידי מעשה נסתם והיה כלא היה, עתה יחזור ה' לברוא אותה הבריאה. שהיה לה פה, ופצתה הארץ את פיה שהיה לה מקודם ובלעה אותם. ואולי כי זה יהיה לה תיקון למה שפצתה לבלוע איש צדיק, עתה תפצה פיה לבלוע אויבי ה'"¹¹אור החיים במדבר טז, ל. ומוסיף השל"ה הקדוש: "וכבר נודע מה שאמרו המקובלים כי קרח הוא גלגול קין, נתגלגל קין שלש פעמים… והיינו במצרי שהרג משה, ויתרו חותן משה, כמו שכתוב 'וחבר הקיני נפרד מקין', ואחר כך בקרח. ומשה הוא גלגול של הבל, ועשה בו נקמה שלש פעמים, שהרג את המצרי… ויתרו עשה לו הכנעה, ונתן לו את ציפורה בתו שהיא היתה התאומה היתרה, שבעבורה הרג קין את הבל. ועתה קרח שעשה מחלוקת הגדול וחזר לסורו, אז הרגו משה ונתקיים 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך'. כלומר אותו האדם עצמו שנהרג הוא ההורג את הורגו… ומיתתו היתה הבליעה, מידה כנגד מידה כי פצתה הארץ את פיה לבלוע דם הבל"¹²של"ה קרח..

ביטויי תשוקת קרבת אלקים בהופעה מלאה ובנחת רוח, המתגלים על ידי כל הברואים, "כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ"¹³(תהלים קנ ו.) בהסתכלות שכלית עליונה¹⁴ראה עולת ראי"ה א עמ' ר "שירו לו". ובניגון עליון, באים לידי ביטוי מפורט ב"פרקי שירה". גם לארץ יש ביטוי ייחודי שאותו היא מבטאת בעצם מהותה ש"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ"¹⁵(תהלים כד א.).

כל העוסק בפרקי שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא¹⁶תחילת פרקי שירה.. למרות שבאותם פרקי שירה "אין הכוונה על הגיה וצפצוף בפה אלא על מחשבת הלב"¹⁷ספר העיקרים. כי שירת הברואים היא שירת ליבם ופנימיותם, מכל מקום, כשאנו חווים את תשוקת קרבת אלקים של אותה ברייה בביטוי ברור, אנו מסבירים זאת כאילו יש פה לאותה ברייה, שהוא הכלי השלם ביותר לבטא ביטויים ברורים.

לעומת הבריות כולן, את שירת הארץ אנו שומעים רק מכנפיה. לעומת "הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל", בביטוי טבעי ופשוט, "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ" כאילו רק בדיעבד אנו שמים לב ששמענו שירה, וממרחקים היא נשמעת.

לדבר זה שם לב אור החיים הקדוש ומלמדנו, שפיה הטבעי של הארץ נסתם בשעה שעזרה לקין לחפות על פשעו בבליעת דם הבל אחיו¹⁸(אור החיים בראשית ד ח.). פה זה ומשמעויותיו, לא נסתמו בעקבות חטא אדם הראשון, למרות שגם אז נתקללה האדמה בעבור האדם. חטאו של אדם נבע מתשוקת קרבת אלקים שגויה, שהרי בטענת "וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹקִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"¹⁹(בראשית ג ה.) פיתה הנחש את חוה. ריחוקו של אדם מגן עדן והעמל שנתחייב בו כתוצאה מתנאי חייו החדשים, יכלו להשתלב בהרמוניה של ההוויה, והאדמה יכלה להמשיך ולבטא את שירתה. אך בשעה שקין הרג את הבל בגלל צרות עין וקינאה, נסתמה האפשרות לבטא את השירה. צרות העין והקנאה גורמות למאיסת החיים ומשביתות את חדוותם, וכשהאדמה כיסתה על הדם והפכה לשותפה בפשע, היא נאלמה ופיה נבלם. צרות העין והקנאה הקרחית גרמה לארץ לחזור ולפתוח את פיה, אלא שהפעם היא היתה שותפה בהענשת צרי העין, ובזה החל תהליך תיקונה.

לאחר בליעת קרח ועדתו נפתחו פתחי תיקון, שני חורים נשארו פתוחים ועם העשן המיתמר נשמעת מהם ההודאה "משה אמת ותורתו אמת"

אמר רבה בר בר חנה, פעם אחת הלכתי בדרך, אמר לי ערבי אחד, בא אראה לך בלועים של קרח, ראיתי שני חורים שיוצא עשן מהם, לקח גיזי צמר ושרה אותם במים ושם אותם בקצה רומחו, והעביר על החורים ונחרכו, אמר לי האזן ושמע, שמעתי שהם אומרים: משה ותורתו אמת, והם בדאים. אמר לי כל שלושים יום מחזיר אותם הגיהינום כבשר בתוך קערה והם אומרים כן²⁰(סנהדרין קי. (תרגום).) ובהודאתם זו קבעו דפוס תורני לשירת ההוויה.

מדרגות במציאות
מרן הרב צבי יהודה היה מלמד וחוזר ומשנן שקיימות מדרגות בכל התחומים, בקודש ובחול²¹קנין תורה לרב רקובר עמ' ט.. המדרגות חייבות להיות ברורות ומובחנות וטשטושן מסוכן. גם בין מדרגות בקודש נמצא הבדלה: יום הכיפורים, שבת, יום-טוב, חול המועד וראש חודש, כולם זמנים מקודשים, אך מדרגות ביניהם. ארץ ישראל קדושה כולה, אך אנו מבחינים בה בעשר מדרגות של קדושה: קודש הקודשים, ההיכל, הר הבית, ירושלים שבין החומות וכו'. כל העדה כולם קדושים, אבל קיימות מדרגות בהופעה, כהנים לוויים וישראלים. ההבחנה בולטת במיוחד בהבדל שבין שתי מדרגות של לוויים, משוררים ושוערים. על כל אחד מהם למלא את תפקידו, ושוער ששורר או משורר שעשה את עבודת השוער, חייב מיתה²²(ערכין יא:).

קרח ניסה לטשטש את המדרגות, או כהגדרת מרן הרב צבי יהודה: קר"ח ראשי תיבות 'קומוניזם רוחני'. ו"מה שאמרו כולם קדושים אמת היה, אבל היה בכוח, שדבקים באחדות הקדושה על-ידי אהרן כהן גדול שנקרא קדוש"²³שפת אמת קרח תרלא. וקרח במחלוקתו רצה לכרות את הענף שקדושת ישראל יושבת עליו, בניסיונו לבטל את קדושת אהרן.

רבים וטובים נכשלו בטעויות קשות וכואבות, כשלא הבחינו בהבדלות, ואחרים טעו כשהגזימו בהדגשת הבדלי המדרגות עד כדי יצירת פירוד ביניהן. מרים ואהרן נכשלו כשהשוו עצמם למשה: "וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, ה'"²⁴(במדבר יב ב.), בעקבות רינונם זה זכינו לשיעור יסודי, אדיר בעוצמת משמעויותיו, שבו למדנו להבחין במדרגות הנבואה. נבואת אהרן ומרים במראה בחלום נבדלת מנבואת משה, שהיתה "פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה', יַבִּיט"²⁵(במדבר יב ח.).

טשטוש המדרגות ומכשלת הדיבור הביאו על מרים עונש קשה ומשפיל, אבל ממנו למדנו מקור מן התורה לאחת המידות שהתורה נדרשת בהן, שיסודה חלוקה בין מדרגות: קל וחומר. וכן למדנו את גדריה "ואם אביה הראה לה פנים זועפות הלא תיכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנידון לפיכך אף בנזיפתי תיסגר שבעת ימים"²⁶רש"י במדבר יב יד. (היינו חושבים שאם על נזיפת אביה היא נכלמת שבעה ימים, על נזיפת שכינה, החמורה מנזיפת אביה – תיסגר כפליים, מלמדת אותנו התורה שלא יהיה הנלמד חמור מן המלמד). המצורע לומד בדרך הקשה ביותר את משמעותה של הירידה בדרגה, כשעליו להסגר מחוץ למחנה ולהבדל מהקהל, אבל דווקא כאן ידעו בני ישראל להדגיש את ההכללה הישראלית שאינה מוציאה את המצורע מן הכלל אלא מחוץ למחנה בלבד, ומרים עצמה זכתה לאהדה יוצאת דופן "וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם… תלה הדבר בעם… להודיע כי העם הסכימו לבל יסעו עד האסף מרים… כי גם הם היו חפצים בעכבה לכבודה"²⁷(אור החיים במדבר יב טו.).

עלי טרח רבות בהדגשת ההבדלה, כך ניתן לפרש את ישיבתו בפתח ההיכל ואת הנהגתו שזר לא ישחט את הקורבן²⁸(ברכות לא:). יתכן שעשה זאת לצורך, אבל הדגשת יתר של ההבדלה בין המקדש ומשרתיו לעם, גררה את התנשאות בניו ובעקבותיה את מעלליהם, וגרמה לנתק בין העם למקדש. אלמלא אלקנה ומשפחתו, שהחזירו לתודעת העם את העלייה לרגל ופתחו מחדש את צינורות הנבואה, שהיתה יקרה עד אז בישראל, "אֵין חָזוֹן, נִפְרָץ" (שמואל א ג, א), מי יודע לאן היינו מידרדרים כעם.

ואם בריאה יברא ה'
קביעתו של קרח "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'"²⁹(במדבר טז ג.) היא קביעה אמיתית, שלאורה עלינו לחנך את דורותינו. אך כאשר אמת גדולה זו, שהיא הבסיס לאחדות האומה, נוצלה לזרוע פירוד ומחלוקת באומה, היה הכרח לטפל בבעלי המחלוקת בדרכים לא מקובלות. בחטאים קודמים של האומה, ששורשם היה שלילי ביסודו, נענשו החוטאים בעונש רדיקאלי ששלל את החטא משורשו. כגון: על חטא הקמת העגל ופולחנו באה תגובה חד משמעית: העגל כותת, אפרו פוזר ועובדיו נהרגו. על חטא הוצאת דיבת הארץ נענשו מספרי הלשון הרע במגפה משונה, שבה רחשו לשונותיהם תולעים³⁰(רש"י במדבר יד לז.), והדור שקיבל את דבריהם לא נכנס לארץ. בחטא עדת קרח לא היה ניתן לשלול את בסיס החטא. תשוקת גילוי קדושת הכלל צודקת, אך את המחלוקת היה הכרח לבטל. וכדי להענישם, נבראה בריאה מיוחדת ששימרה את החיוב והעלימה את השלילה, האדמה פצתה את פיה ובלעה את בעלי המחלוקת. היא העלימה אותם מעל פני האדמה, אבל הם עצמם נשארו חיים "'וירדו חיים שאולה' שלא שלטה בהם הארץ להרגם אלא נשארו חיים ונתנתם הארץ בפיקדון לגיהנם והוא אומרו 'חיים שאולה'"³¹(אור החיים במדבר טז לג.). ובהכרתם ש"משה אמת ותורתו אמת", נתנו תוקף וקיום להכרזה "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'".

הבריאה שנבראה, 'פי הארץ', מילאה תפקיד נוסף מלבד עונש. "קרח שכפר בנבואת משה מחמת קנאותו אז, כפר גם כן בו יתברך. כמו קין שאמר לית דין ולית דיין, אף שידע מגדולתו יתברך, אמר, כביכול, ככל אלוהי העמים. וזה הוא שאמר ובתוכם ה' לא שכינה על ראשם ח"ו, וזהו עניין שהוצרך משה להראות בריאה חדשה מאיתו יתברך"³²של"ה קרח.. הכרת הגודל האלקי והכרת גדולת האומה, אינם מהווים בהכרח הודאה בהשגחתו ובהשראת שכינתו. הריחוק והזרות המאפיינים את אמונת הגויים, המגדלים את ה' מחד, ומאידך מרחיקים אותו בהתרחקותם ממנו ובקביעת שמו "אלהיא דאלהיין" - מהווים הודאה במקצת, ומעכבים את הגאולה. אמונתם נשמעת גבוהה ורוממה, אך תוכה נעור מאהבה, ובכך היא מעוררת את הציניות ואת הליצנות.

גם קרח נפגע מכך, ובביקורתו על משה ועל התורה צייר סיטואציות קיצוניות, כאילו תורת חיינו אינה אלא קובץ תקנות אגרסיביות ובלתי מתחשבות. "מה עשה כינס עליהם כל הקהל… והתחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות, והיה לה שדה אחת. באת לחרוש אמר לה משה: לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאיים. באת לקצור ולעשות ערימה, אמר: הניחו לקט שכחה ופאה. באת לעשות גורן, אמר לה: תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה, עמדה ומכרה את השדה, ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד וכו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן. אמר לה: תני לי ראשית הגז, שכן אמר הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו. אמרה אין בי כוח לעמוד באיש הזה, הריני שוחטתן ואוכלתן. כיון ששחטה אמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה אפילו אחר ששחטתי אותן לא ניצלתי מידו. ואמרה הרי הן עלי חרם. אמר לה כולן שלי, שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה. והלך לו, והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה"³³ילקוט שמעוני קרח טז..

השימוש בעובדות הנכונות לשם ניגוח וקנטור, לא יכול היה להיפסק בביטול המקנטרים. הקרקע עליה נבנתה הביקורת הזו, היתה חייבת להישמט מתחת רגליהם של המתנשאים בצדקנותם. בהשגחה פרטית מדויקת שגילתה את השראת השכינה בישראל ועל ישראל, ירדו אל השאול אותן חלקי אמיתות, וממעמקים נשמעת הודאת ההוויה "משה אמת ותורתו אמת". בני קרח שקלטו את תוכם הפנימי של המסרים של קרח, דבקו בסיסמא הברורה והחד משמעית "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'", וכבעלי תשובה גמורים שדבקו באמת כללית ומוחלטת זו, זכו לבטא את פרי המציאות הזו והיו למשפחת נביאים.

שמואל מגלה את האמת בתורתו של קרח
לא עברו דורות רבים, ושמואל - אחד מבני בניו של קרח - נהיה גדול הדור, וכאדם השקול למשה ואהרן משח את שני מלכי ישראל הראשונים, ובזאת הקים את מלכות ישראל. אין הוכחה גדולה מזו, למטען הקדושה הגנוז בכלל כולו. ומאידך, גם אבות קדושים וטהורים אינם מהווים הבטחה, להמשך הופעת הקדושה בבנים המשרכים דרכם. הנה דור אחד קודם נפגשנו בנער הלוי יונתן בן גרשון, שהקים ממסד פולחני מסביב לעגלו של מיכה. נער זה על פי המסורה היה נכדו של משה.

מלכות ישראל היא האורגן המשוכלל ביותר, שנועד לבטא את רצון ה' בעולם. וכשזו הולכת ומתגלה, הרי היא מוציאה את המציאות משליטת התוהו, והשפעתה מגיעה לעולמות ולממדים נגלים וכמוסים. בשלמות הופעתה מעלה המלכות את כל הירודים, אפילו משאול תחתית. וגם אם נדמה, שבמצבים מסוימים אנשים מאבדים את שייכותם לעולם הבא, הרי שגילה לנו ר' אליעזר מתוך דברי חנה, שגם בלועי קרח עתידים לעלות³⁴(במדבר רבה יח כ.). חנה בשירת תודתה באומרה "מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל", ובהפקדתה את בנה הפעוט ללמוד אצל עלי הקשיש ולו משום שהיה גדול הדור, וזאת למרות שהיתה לה יותר מסיבה אחת לבקר אותו ואת מנהיגותו, העמידה בסיס לתודעה הלאומית, שהתביעה "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'", לא רק שלא תפגום בהקמת האורגן הלאומי אלא אדרבא, במבנהו הבריא של העם, במצב שבו המנהיגות מהווה השתקפות של קדושת הכלל, היא זו שנותנת עוז ותעצומות לעם.