איש כלבבו; שמואל · פרק 10

האמון המשפחתי והשלמות העולמית
שני המנהיגים הראשונים המוזכרים בספר שמואל, ניסו לשתף את בניהם בהנהגת הציבור. עצם העובדה שהתחדשה תופעה כזו, שלא הכרנו כמותה מימי היותנו לעם, חושפת גם היא את העובדה, שהעם הלך והבשיל לקראת הקמת המלכות. הזעקות החוזרות ונשנות: "בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל"¹(שופטים יז ו, יח א, כא כה.), מביעות מלבד התיאור העובדתי גם את העובדה שהאומה החלה להרגיש בחסרונה של מלכות. כמו הרגשת החיסרון עצמה, המעידה על הניצנים הראשונים בהכשרתה של האומה למלכות, כך גם המגמה, שנסתמנה בדרכם של המנהיגים לשתף את בניהם, מעידה על כך. המנהיגים הבינו, ששיתוף בניהם יכול להתקבל על-ידי הציבור כהמשכיות טבעית או שותפות טבעית בהנהגה. ואם כך הרי זה סימן, שהמבנה הציבורי הישראלי התעלה לרמה, שבה יכול להתקבל כנורמה טבעית בציבוריות הישראלית אחד מסימניה היסודיים של המלכות - השושלת המשפחתית.

המלכות בשלמותה היא הביטוי האופטימלי של הופעת ההרמוניה הישראלית בחטיבה לאומית אורגנית. בהופעתה האידיאלית אינה זקוקה המלכות למקל חובלים כדי להנהיג את האומה. המלך בהופעתו השלמה מבטא בצורה מלאה את רצון הציבור, והציבור ישמח לכוון את אורחותיו על פי הדרכת המלך. לשם גילוי ההרמוניה הזו, חייבת המלכות להתגלות בערכיה הטבעיים בכל ממדי הופעתה, כשערכי ההוויה תואמים למהותה. המלכות חייבת להופיע על-ידי אישים הבנויים בטבעם למלכות, בזמן המתאים למלכות, במקום המתאים ובאומה המוכשרת לכך. כל חיסרון באחד מפרטי המרכיבים, עשוי לגרום חוסר תפקוד של המערכת הממלכתית, או לשימוש בכוח כדי לשמור על מסגרותיה.

ההרמוניה בין האנשים המתלכדים ומבטאים את המלכות, תואמת למבנה המשפחתי. ו"האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קווית מאותה האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה, הפועלת ברוח חיים בשכל עליון ומפואר, בסדר והתאמה בכללות המון היצורים והעולמים כולם"²אורות, ישראל ותחיתו רו.. ולכן בפסגת הממלכה עומדת משפחה, המגלה זרימה הרמונית וטבעית בין אנשים רבים.

התיאור האידיאלי של מלכות דוד בשעותיה היפות, מלווה בשירה הרמונית של ההוויה כולה. דוד, נעים זמירות ישראל, מבטא במהלך חייו את שירת האדם ואת שירת האומה, את שירת ההוויה ואת שירת ההכללה העליונה³ראה אורות הקדש ב עמ' תמד.. כל הממדים גם יחד, כולם מצאו את ביטוים השירי בספר תהילים. לשם כך הוכן הרקע להופעת מלכות דוד בכל הממדים האפשריים.

דורות על דורות התפתחה משפחת המלוכה בישראל כדי שתוכל בבוא יומה להתגלות בכל מרחביותה, מחוזקת בעצמה טבעית, משפחתית ותורשתית. החל מיהודה שהיה מלך בין אחיו, דרך התפרצותו של פרץ, נחשוניותו של נחשון, עוזו של בעז, תשוקתה של רות וצדקותו של ישי.

דורות על גבי דורות הוכנה האומה הישראלית לקבלת מלכות, ובסופה של ההכנה נקבעה מלכות שעה, להשלים בכוחה של מלכות את מלכות הדורות. בכל הזמנים הללו הלכה האנושות והתעלתה להבין את מרכזיותה של האומה הישראלית ויעודה בתיקון עולם. ובהגיע השעה, יכול היה דוד להדריך את ישראל בשיר: "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו"⁴(תהלים קה א.), ולקרוא בשיר נוסף לעמים: "הַלְלוּ אֶת-ה' כָּל-גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל-הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת-ה' לְעוֹלָם הַלְלוּ-יָהּ"⁵(תהילים קי״ז:א׳-ב׳.). וההוויה כולה שרה עימו: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ. יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה, יְחַוֶּה-דָּעַת. אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם... תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב"⁶(תהילים י״ט:ח׳-ט׳.). כל ההרמוניה המלכותית הזו הלכה והתעלתה, עד להתגלותה במבנה הקבע של ביטוי האהבה ב"שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" - "שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל"⁷(משנה ידים ג ה.).

הכנת המציאות להרמוניה המלכותית
כל סימפטום מלכותי, שהופיע שלא בשלמות טבעיותו, גרם אכזבה ומפח נפש. בין אם היה זה בגלל שהמתנשא למלוך לא היה ממשפחת המלוכה, ובין אם היה זה כשהזמן לא הוכשר לכך, או שהמלך לא הגיע לבשלות אישית וחטא, או ניסה לדחוק את הקץ. גם במצב בו האומה לא השלימה את הכנותיה לקראת קבלת מרותו של המלך, גם אז נצרך המלך להשתמש באמצעי כפיה, ולא תמיד הצליח. הדוגמא הבולטת לעין, בה קיימת הבחנה בין מצב של הרמוניה טבעית במלכות ובין מצב חסר, היא תביעתו של רחבעם מן העם להמשיך את משא המלוכה, באותה מידה שדרש מהם אביו⁸(מלכים א פרק יב.). בימי שלמה לא הרגישו בני ישראל כעול את תביעותיו הגדולות של שלמה מהם, כי שלמה מילא את המסגרת המלכותית בתכניה המלאים, וממילא החיובים הלאומיים השתלבו במהלך החי של עצמת שירת המלכות. אך כשפסקה השירה ורמת התכנים הלכה ונתדלדלה, אותם חובות שנתקבלו באהבה בימיו, הפכו לנטל בלתי נסבל בימי בנו. וכשרצה רחבעם לשמור על המסגרת הממלכתית בכפיה בעזרת אדונירם, נכשל.

דבר זה נלמד גם על פי האמור בפרשת המלך, שאותה דרש ה' משמואל להודיע לעם, לפני שיענה להם על דרישתם. יש מי שאומר, שכל מה שכתוב בפרשה זו מלך מותר בו, ויש האומרים מלך אסור בו, והדברים לא נכתבו אלא לאיים עליהם⁹(סנהדרין כ:). האיום בא להמחיש לעם מה עלול לקרות, כשהמלך ישתמש בסמכותו מעבר לפרופורציות.

אם כל הנאמר בפרשת מלך מלך אסור בו, ולמרות זאת הוא יטיל עליהם חובות מעבר לגבול סמכותו, ודאי וודאי שזה קלקול, שיגרום עוול בלתי נסבל ומאיסה במלכות. אולם, הרמב"ם קובע בהחלטיות ובצורה חד משמעית, שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו. ולכן, "רשות למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות… ושולח בכל גבול ישראל, ולוקח מן העם הגיבורים ואנשי חיל, ועושה מהן חיל למרכבתו ובפרשיו… ולוקח מן היפים שבהם להיות שמשים ועומדים לפניו, וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך, ועושין לו מלאכתו, ונותן שכרן. ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו… וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופילגשים… וכן כופה את הראויים להיות שרים, וממנה אותם שרי אלפים ושרי חמישים… ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו… ויש לו מעשר מן הזרעים ומן האילנות ומן הבהמה"¹⁰(רמב"ם הלכות מלכים ד א.). גם כאשר כל זה מותר, אם חסר פרט בהרמוניה הממלכתית, הופך גם המותר למפחיד ומאיים, וה אפקט השלטוני יהיה דומה לזה שתואר קודם, לפי האומר שמלך אסור בו. רק כשקיימת הכנה ארגונית ונפשית, הדברים יתקבלו באהבה ובטבעיות.

ישראל ביקשו מלך בטרם הושלמו ההכנות למלכות. שמואל עדיין לא סיים את תפקידו בהכשרת האומה להופעת האורגן הציבורי במלוא תפארתו. לכן נצטווה שמואל להודיע לעם את הקושי שייתקלו בו, כשהמלך ירצה להשתמש בסמכויותיו - לפי דעה אחת, או ישתמש בכוחו - לדעה האחרת. ועל העם להיות מודעים לכך.

גם אם הנצו ניצני מלכות והם שגרמו לבני עלי לראות את עצמם ממשיכים טבעיים להנהגה, כי נראה להם שהאומה הגיעה כבר לדרגת הופעת הציבור כמלכות, ובדור שלאחריהם אותה מגמה הביאה את שמואל לנסות לשלב את בניו במעמסת המשפט בישראל, הרי שהיו אלה פירות בוסר, שבוסריותם הורגשה בחיי האומה והודגשה במקרא. אין להעלות על הדעת, שעובדות אלו נכתבו במקרא כדי להוכיח ש"השלטון משחית", ולהעדיף את האנרכיה, ה"מוגנת" מפני "הסתאבות שלטונית". ההפך הוא הנכון, החסרונות נכתבו כדי שנלמד את נקודות התורפה, שבעטיין אין המלכות יכולה לזרום בזרמי טבעיותה, המקרינים אושר ונהרה על כל. עלינו ללמוד, ולנסות לתקן בהתאמת כל הכוחות למגמת המגמות, בה מלכותא דארעא תואמת למלכותא דרקיע. ועושה שלום של שלמות במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.

האמון המשפחתי בהיבנותו ובשיכלולו, יסוב ויעבור את כל גבוליו, וימצא את משקלו הנכון בכל הערכים היחושיים. ימצא את מעמדו הישר הבלתי-מעוול בין איש לאיש, בין שכיר לשוכרו, בין עובד לנותן עבודה, בין חכמי חידות לעמלי כפים, בין עמים רבים, בין יושבי אקלימים ומדינות שונות, בין התביעות הבשריות לתביעות הנשמתיות אשר לאדם, בין האדם ובין כל היצור, בין חיי שעה לחיי עולם, בין הכל אל הכל. האמונה הפנימית היודעת את כבודה, את אושרה וגבורתה המדושנת עונג פנימי, המכירה שהיא בכל מושלת, שהיא מחלקת במידה ובמשקל של צדק ויושר, אור וחיים, לכל המון יצורים לאין תכלית, על-פי סדר וערך של יחושים נאמנים, דרוכים ברוח שלום ואמת, אמונת עולמים זו תהיה תפארת הכל…¹¹ישראל ותחיתו רו.. ואכן, כשקמה מלכות ישראל, משתלב יונתן בן שאול בהרמוניה מלאה במלכות אביו, ושר צבא שאול היה אבנר בן נר, דודו של שאול. המקרא גם טורח לציין גם את שם אשת שאול ובניו ובנותיו¹²(שמואל א' יד מט-נא.).

היסוד הראשוני והטבעי הזה הולך ומשתכלל כשנחשפת מלכותו של דוד, מלכות הנצח, בה אנו מוצאים פירוט הרבה יותר רחב של משפחת המלוכה בעליותיה ובירידותיה. הדינמיקה הפנימית במשפחת המלוכה מבטאת לנו את הדינמיקה הלאומית בתקופת המלוכה.