נחלת יעקב · דברים · פרק 11 · פסוק 12

עיני ה' אלהיך בה (אמרינן בר"ה י"ז) עתים לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהי' ישראל רשעים גמורים בר"ה ופסקו להן גשמים מועטים וכו' הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן. עתים לרעה כיצד הי' ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להן מרובין וכו' הקב"ה מורידן עליהן על הארץ שאינה צריכה להן ופרש"י ביערות ובמדברות. ונראה דזהו פירושא דקרא (איוב כ"ד) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו היינו צי' פי' מדבר גם חם היינו ימות החמה יגזלו מימי שלג שהיו ראוין לירד בימות הגשמים הטעם לזה שאול חטאו ושאול הוא לשון בקשה כלומר שמעיקרא בקשו על הגשמים בר"ה ופסקו להם גשמים ואח"כ חטאו ולכך מורידם הקב"ה במדבר ובימות החמה. ולעבדו בכל לבבכם בש"ס (תענית פ"ק) ולעבדו אמרינן מנ"ל דמדכר גשמים בתפלהומשני דתניא ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה איזהו עבודה שבלב זהו תפלה. וכתיב בתרי' ונתתי מטר ארצכם ולכאורה קשה אמאי קי לתפלה עבודה שבלב הא עיקר תפלה הוא בפה. ועוד כיון דכבר קבעה לתפלה על הגשמים בברכת השנים למה להו לתקן הזכרת גשמים ונראה דהטעם הוא דלא שייך לקרות עבודת המלך במי שבא להתחנן על עצמו לפני המלך ליתן לו מתנת חנם או לעשות לו איזה טובה ולומר על שעה זו שהוא מבקש זהו עבודת המלך רק שזהו נקרא עבודת עצמו אמנם אם מתאווה לעבוד עבודת המלך לאהבתו אותו ויש לו סיבות המניעות אותו מלעבוד עבודתו. ומבקש מהמלך להסיר ממנו סיבות המניעות בכדי שיהי' יכול לעבוד עבודת המלך כי חולת אהבת עבודת המלך בוערת בו לזה ראוי להקרא עבודת המלך ולפי זה כיון שכל תפלתינו שאנו מתפללין על בני חיי ומזוני אינו ראוי להיות שיהי' לשום הנאת הגוף והחומר כי לא לזה ברא אותנו רק החיוב הוא שיהי' עיקר כוונתינו בתפלה על בני חיי ומזוני בכדי שיסור מאתנו הסיבות המונעות אותנו לעבוד עבודתינו ושיהיה אהבת עבודת השם בוער בלבנו וכמ"ש דוד המלך ע"ה לא אמות כי אחי' ואספר מעשה יה לזה ראוי להקר' בתפלה עבודה שבלב כיון שכל עיקר התפלה הוא בשביל שמתאוה בלבו לעבוד עבודת השם וזה כוונת חז"ל (ברכות ד') כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא מ"ט אילימא משום דאתי בא"ב נימא תמניא אפי או משום דאית בי' פותח את ידיך נימא הלל הגדול אלא משום דאית בי' תרתי. וכבר תמהו בזה מדוע בהנהו תרתי יזכה לחיי עוה"ב. ונראה דהנה במזמור זה אין בו שום בקשת צרכיו רק שבחי הבורא ית"ש ואמר פותח את ידיך שעם גודל רוממותו משגיח בשפלי שפלים עד שמשביע לכל חי מקרני ראמים עד ביצי כינים לגודל טובו. וכמאמרם ז"ל סוף קדושין ראית מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסין שלא בצער ואני נבראתי לשמש את קוני וכו' ואילו לא הרעונו מעשינו וקפחנו פרנסתינו לא היינו צריכין לתפלה בבקשת צרכינו כי הוא טוב ומטיב לפרנס אפי' בע"ת השפלים דק מפני שהרעותי מעשי וקפחתי פרנסתי צריכין אנו לתפלה למחול חטאינו ולזה נתקן לומר תהלה לדוד קודם תפלת ש"ע לעורר לבבינו שהקב"ה ברוב רחמיו עם גודל רוממותו משגיח גם על השפלים בבע"ח ואנחנו הצריכין תפלה ועבדות למלאות חסרונינו ע"כ מחמת הרעת מעשים הן. ועיקר התפלה הוא רק מחמת כפרת עוונות והחטאים וממילא כשיתכפרו החטאים יתמלא החסרון וגם מה שאנו מבקשין צרכינו אין העיקר מחמת שרצונינו שנהי' תמיד בשמחה וטוב לב כי לפעמים היסורין הם יותר טובים כממארם ז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין רק עיקר בקשת צרכינו הוא רק מחמת שהיסורין מעבירין לפעמים על דעת קונו לכך מבקשין על צרכינו בכדי שיהי' לבבינו פנוי מטרדת הזמן שלא יבטל אותנו מעבודת השי"ת ומתורתו. והנה מה שנסדר שבתי הבורא בתהלה לדוד בא"ב להורות שאין למלל ולספר שבחי הבורא יתברך אף אם כל הימים דיו. וידוע שא"א לדבר שום דיבור בלתי מהכ"ב אותיות ולכך נסדר באלפא ביתא לומר שאף אם נשבח השי"ת בכל השבחים שאפשר לשבח וע"כ הם תחת הכ"ב אותיות שבחו מי ימלל ומ"מ משגיח אף על השפלים שבעולם ואם אנכי מחוסר מהדברים הנצרכים לעבודת השי"ת ע"כ הרעותי מעשי ויתפלל על הרעת המעשים ואחר כוונת הלב הן הן הדברים כ"א יאמר בכוונה זו תהלה לדוד קודם התפלה בוודאי יפול עליו היראה והכנעה וישוב בלב שלם וכל בקשותיו על צרכיו לא יהי' כי אם על הכוונה הנ"ל למען יהי' מוכן לעבודת הבורא ואז בוודאי יהי' בן עוה"ב: