קריאה במקור

נחלת יעקב · דברים · פרק 31 · פסוק 21

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות. בפ"ק דחגיגה אמרינן ר"י כי מטי להאי קרא בכי עבד שרבו ממציא לי רעות רבות וצרות כלום תקנה יש לו. והוא תמוה דהא וודאי יש לו תקנה ע"י תשובה. והנראה בזה בהקדים לפרש מאמר הכתוב (ישעי' א') על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכפי פרש"י תיבת עוד. אין לו פירוש ולכן נראה דעל מה אין פירושו על מה רק כמו שאלה מפני מה כמו על מה עשה ה' ככה על מה אנחנו יושבים וכיוצא בהן הרבה. הכוונה שישעיהו תמה בזה תמי' קיימת דנראה על דרך משל כשהאב מכה בנו על שהולך בדרך לא טובה להדריכו בדרך ישרה מיחסין אותו להאב ליושר גדול ואדרבא למי שאינו מכה בנו שהולך בדרך רע. להדריכו בנתיב היישר מיחסין אותו לעוולה גדולה ולקלין יחשב כמ"ש חושך שבטו שונא בנו. אמנם האב שרואה שבנו אינו הולך בדרך הישר והאב מוליכו לשמד לכפור הכל בה' ותורתו ומוסרו לעכו"ם. ודאי הדבר הזה לעוולה גדולה עד למאוד יחשב לאב דל משני שהולך בדרך לא טוב יביאו לכפור הכל ולהיות גרוע יותר ממה שהי' קודם. וכן אם אפילו הבן רוצה לקרב עצמו להאב ולעשות טוב והאב מרחק אותו השכל ג"כ ממאן בזה ולעוול מיוחס לו. וכן כשלא משגיח עליו למנוע ממנו כשאחרים רוצים להחטיאו יותר השכל ג"כ מחייב שזה הוא עול גדול וקרא כתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. ולפי זה כל מה שמיוחס לעול באב נגד בנו ע"כ א"א לייחס להשי"ת לעשות כן נגד ישראל ולפ"ז הדבר קשה במדת הבורא ית"ש שראינו לפעמים גזירות שמד ועי"ז מוכרחין לעבור על כל עבירות שבתורה וכביכול נראה ח"ו כעול בחיקו יתברך בשלמא כשהקב"ה מענישו בגוף או בממון הוא לטובתו כמ"ש תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בנ"א אבל היסורין שמעבירין ע"ד קונו לבטל מצותיו ית"ש כעין גזירת שמד הוא קשה מאוד במדותיו ית"ש וזהו מאמר חז"ל במ"ק ירמי' כתב ס' קינות אמר מה כתיב בי' א"ל איכה ישבה בדד אמר אנא מלכא א"ל תבכה, א"ל אנא מלכא. א"ל דרכי ציון אבילות. אמר אנא מלכא. היו צריה לראש וגו' כי ה' הוגה. מיד קדר כל האזכרות ושרפן. לכאורה קשה איך שייך לומר אנא מלכא. הא אין מלך בלא עם. ונראה דהנה בירמי' כתיב רגע אדבר על גוי וממלכה לנתוש ולנתוץ וכו' הרי דלפעמים מצינו שהנביא ידבר בשם ה' צבאות להביא הרעה יתבטל כמו שאירע לאנשי נינוה וחשב יהויקים שירמי' מתנבא הגזירה להתרות כדי יו ולזה אמר אנא מלכא. דהיינו שתוכל לעשות כמו שעשה המלך בנינוה שיתבטל הגזירה וכן בכולן. ואולם באומרו כי ה' הונה על רוב פשעיה. והוגה הוא מלשון הגו סיגים מכסף והיינו שכבר סר ה' מהם ומנע מהם דרכי החשיבה. ולזה לא האמין לי ותשבו לנביא שקר שמתנבא בשם ע"ז. כי איך יתכן לומר כזה על ה' כמו שביארנו למעלה ומש"ה שרפו כס"ת שכתבו מין דצריך לשורפו. וזה הי' קושיות ישעיהו במה שאמר על מה תוכו עוד תוסיפו סרה פי' מפני מה תוכו ביסורין שעי"ז עוד תוסיפו סרה יותר ממה שהרעותם קודם העונש כענין גזירת שמד. והוא תמוה. ואף שאין להרהר אחר מדות יתברך שמו מ"מ בזה במקום שיכולין ולהצדיק דינו בעיני המון עם ודאי ראוי ונכון לעשות כן. לכן נראה שגם בגזירה זה צדיק וישר הוא דהנה הא דמיוחס הדבר שהאב העושה כן לבנו כשמוליכו לשמד לעולה יחשב הוא מטעם כיון דהאב אינו יודע מה שיהי' בסופו. אמנם אם היינו נביאין שלא יצא שוב מדרכו הרעה והרע לא יסור ממנו בשום אופן והי' האב מסיר השגחתו ממנו ומתוך כך יבא ממילא לתרבות רעה ולידי רעות גדולים לא הי' מיוחס לאב לעול כלל במה שאינו משגיח עליו. והטעם לזה כי כל זמן שהאב משגיח על הבן נראה לכל העולם כי הוא אביו ואת אביו הוא מחלל משא"כ כשמסיר השגחתו ממנו ומרחק עצמו ממנו לא נקרא שוב שם אביו עליו ולא מתחלל שם אביו. וכן כשמרחק בשעה שבא הבן לעשות רצונו אין עול בזה כיון שאין לו בו תקוה טוב למאס בפניו עשייתו וזהו ג"כ כוונתהכתוב לתרץ קושייתו במה שהקשו על מה תוכו עוד תוסיפו סרה לזה אמר הטעם כיון שכבר בחנם ביסורין אולי ישיבו עד שהי' כל ראש לחלי ועם כל היסורין לא זורו ולא חובשו ולולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו ברשעת סדום כי היינו כולנו רשעים ואפילו הטוב שהי' בו לא הי' טוב יותר מלוט וממילא לעמורה דמינו. שהיינו כלים ח"ו בכלל שלא הי' נשאר אפילו אחד כאשר נשאר בסדום לוט כי לוט לא נשאר רק בשביל רות שיצאה ממנו ולזה אמר אח"כ שמעו דבר ה' קציני סדום וכו' למה לי רוב זבחיכם חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וזהו נראה כמתרץ עצמו על שנתייסרו בתוספות סרה ובביטול המצות. דכיון שהן בגדר החטאים נמאסין לפניו ומסיר השגחתו מהן עד שמניחן תחת המקרה ושנואין לפניו בכדי שלא יתחלל שמו על ידן וזהו שמסיים הוי אנחם מצרי ואנקם מאויבי. פי' כי יש עונש שכוונתו להחזירו למוטב ע"י העונש כאב לבנו ויש עונש שבא דרך נקימה ואז אינו שומרו מהיזק, כי כל מה שעושה בו נקימה יותר הוא משובח בעיניו משא"כ בעונש מאב לבני ששומרו תמיד מהיזק. לזה מסיים ואנקמה מצרי הכל לתרץ הקושיא של עוד תוסיפו סרה. ואמר שהעונש הוא דרך נקימה. וזה ענין המאמר שהתחלנו בו דרעות היינו רעות הנפש שאדם חוטא כדכתיב כי רע ומר עזבך ה' אלהיך וצרות נאמר על צרות הגוף ואם האדם הוא חוטא גדול כ"כ עד שמונעין ממנו דרכי התשובה. הקב"ה מסיר השגחתו ממנו ומוסר אותו ביד מלאכים רעים ומחטיאין אותו. וזהו שאמר עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות, היינו שהיסורין הם סיבות לרעתו היינו להחטיא אותו המכונה בשם רוע כלום תקנה יש לו כי אם הי' לו תקנה בשום אופן בעולם. לא הי' הקדוש ברוך הוא מביאו לידי חטא:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Lamberg, 1887
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
הערות המהדורה
This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645