נחלת יעקב · בראשית · פרק 32 · פסוק 8

וירא יעקב ויצר וגו' פרשה זה תמוה כמו שתמהו המפרשים איך היה יעקב ירא אחר כל הבטחות הללו. ובמדרש אמרו אין הבטחה לצדיק בעולם הזה, וזה יותר תמוה וכי ההוא אמר ולא יעשה וגם תמוה מה שאמר קטנתי מכל החסדים ופרש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים ומכל האמת פרש"י אמתת דבריך ששמרת לי כל הבטחות שהבטחתני כי במקלי וכו' והוא תמוה שהרי בבית לבן קודם שיצא מביתו הבטיחו. וכבר הי' לו כל מה שהי' לו בשעת בקשה וגם ענין שליחת המלאכים קשה מאוד למה שדרשו חז"ל מלאכים ממש והיאך שייך לשלוח אל עשו מלאכים ממש וגם אם היו מלאכים ממש לשומרו למה הי' לו לירא. גם קשה כי אמר קודם האומר אלי ואטיבה עמך ואמר ע"ז קטנתי א"כ מה זה שאמר ואתה אמרת היטיב איטיב עמך, ולכאורה יש לפרש דהנה אמרו בש"ס מאן דדחיל חטאה הוא ורש"י פי' שיעקב היה מתירא שמא נתלכלך בחטא. ולפ"ז א"ש שיעקב הי' לו הוכתה מזה שהו' יראה תקוע בלבו שבוודאי נתלכלך קצת בחטא ולזה אמר הנני רואה שקטנתי מכל החסדים ומכל האמת כלומר יתמעטו ונתבטלו כל החסדי' וכל ההבטחו' שהבטחתני וראי' לזה כי במקלי עברתי את הירדן ואמרו חז"ל שנתן מקלו בירדן ונבקע הירדן ועבר את הירדן בלי שום פחד ומורא ואפילו מימי בראשית חרדו מפניו כי אפילו הירדן ראה וינס כמו שדרשו חז"ל כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות פי' שעכשיו היראה כ"כ תקוע בלבי עד שחציתי לשני מחנות מחמת יראה ע"כ שנתלכלך בחטא ולזה אמר ואתה אמרת היטיב איטיב עמך ופרש"י איטיב בזכותך איטיב בזכו' אבותיך וא"כ אף אחר שנתלכלכתי בחטא בקשתי שתטיב בזכות אבותי ולזה מיושב קצת הקושיות ואמנם עדיין קשה שאר הקושיות. ולכן נראה דודאי מצד עצמו לא היה ירא כלל מחמת ההבטחה וגם גמירי דלא כלה שבטא רק עיקר מה שירא ויצר לו הוא על זרעו ישראל כי המעשה אבות הוא סימן להבנים ובראותו כי עשו בא עליו בחרב ובחנית הי' לו סימן שיעמוד זרעי של עשו על זרעו של יעקב והאבות לבנים היה כעין שעושין המלכים שמציירין כל העולם על חתיכת נייר (בלשון אשכנז לאנדקארט) שנקודה אחת מורה על מדינה ומחוז גדול וכן הי' סימן קטן אצל אבות מורה על דבר גדול על זרעו וזה ביאת עשו על יעקב הי' מורה סימן גדול על ביאת זרע של עשו ולזה היה ירא מאוד ויצר לו כי יראה על ענין הבא מיד ויצר לו הלשון מורה על ענין הבא אחר זמן רחוק כי ירא שלא יראה לו הב"ה במעשה זה של עשו כשבא עליו עשו איזה סימן שמירה לישראל שיהא איזה צער ונזק גדול ויצר לו על המעשה שמורה שיבא זרע עשו על זרעו שמא יגרום החטא שיהי' תמה זכות אבות ח"ו ואף שההבטחה שהבטיח לו הקב"ה היה העיקר על זרעו כי אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז כמש"ל בפ' ויצא כי כל זמן שהצדיקי' קיימין והבחירה היא חפשית בלתי אפשרות בהבטחה כי אם ח"ו יהי' תוהא על הראשונים תתבטל ההבטחה ואם יהיו ראוין עפ"י מעשיהם אין צריכין להבטחה ומעשיהם יקרבום ומלאכים שנזדמנו אתו בדרך ישמרו אותו ואף אם ילך במו אש לא יכוה ואם תשכב לא תפחד רק ההבטחה הוא על זרעו אמנם ההבטחה אינו חל רק על זרע כשר האוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ובשם ישראל מכונים כי אותם שפרקו עולם מעל צווארם אינם מכונים בשם זרע יעקב כלל כמו שעשו אינו מכונה בשם זרע יצחק ולזה הי' ירא מאוד שמא יגרום החטא וידוע הוא שאין מפיל לאומה עד שמפיל שרה בתחלה וצריכין מקודם להפיל שרה תחלה, ולזה נראה אלו ואלו דברי אלהים חיים דכמו שאמרו בש"ס ששרו של מצרים מצרים שמו והיינו שהשר מכונה בשם האומה החוסים תחתיו א"כ ה"נ שרו של עשו עשו שמו ובשעת ביאת עשו היו הישראל נתונים בדין כי המקטרגים קיטרגו על ישראל על החטאים שעתידין לעשות והי' צריך לסימן המורה לרעה גדולה ח"ו והמלאכים נבראו ע"י המצות שעשה אבינו יעקב היו מליצים טובים ומכנה אותם הכתוב בשם שלוחים מלאכים ממש להמליץ נגד הצרה של עשו ולזה אמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי להזכיר זכות להכניע שרו של עשו בכדי להקטין הסימן שיהי' נעשה על ידי עשו בפעם ההוא ושלח גם כן מלאכים שלוחים עס דורון לעשו כי ידוע שהרמב"ן כתב בפ' לך לךשהנביאים שמתנבאים על דבר עתיד צריכים לעשות פועל דמיון שיתקיים נבואתן. וגם ידוע שאף הצדקה צריך שיקדים רחמים ואח"כ מחייב להשתדלות אנושי ולא לסמוך על הנס ולזה עשה יעקב ג"כ פועל דמיון מה שראוי לבנים וזרעו אחריו והכין עצמו לדורון ולתפלה ולמלחמה שכן יעשו ישראל בבוא עליהם זרע של עשו להלחם ולזה חילק אותם לשני מחנות שזה היה פועל דמיון לעתיד שאם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה כלומר שישראל יהיו מפוזרין תחת יד מלכים הרבה שח"ו אם יכה מלך אחד יהי' הנשאר לפליטה וכן הוא כמ"ש בש"ס דקה עשה הקב"ה לישראל שפזרן בין האומות ולזה אמר בשם הכנסת ישראל הבא אחריו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת פי' שכבר אכלו כל החסדים וכל האמת היינו הבטחות שהי' בימי אבות וכי קטנים אנחנו ואינם ראוים להחסדים שיקוים בנו הבטחות שהבטחת לעבדך ליעקב ולזה אמר יעקב לשון ואתה אמרת היטיב איטיב עמך פי' כי לשון איטיב מורה על דבר עתיד ועל הרבה פעמים כמו שדרשו חז"ל שלח תשלח אפילו מאה פעמים והיטיב מורה על לשון מיד והיינו שהבטיח לו שייטיב עם יעקב להקטין הסימן שעשה עמו שיורה על הגלות בכדי שייטב לזרעו וזהו ושמתי את זרעך כחול הים והיינו כמו שגלי הים אינם יכולין לעבור את הגל החול כן גלי הצרות שעברו על ישראל לא יכלו להעבירם מכל. וכן מבואר במדרש על מחנה אחת והכהו ישראל שבדרום והיה המחנה הנשאר לפליטה ישראל שבצפון ומזה מבואר שהכוונה היה על זרעו זרע ישראל ובעדו לא הי' ירא כלל כי מלאכיו יצוה אתו לשמרו וכן מבואר בזהר על ותקע כף ירך יעקב שזה הי' הסימן על קילקול סומכין דאורייתא מבואר שכל המעשה שהי' אז לא הי' רק על פועל דמיון מה יעשה הקב"ה לזרעו. ולזה הטעם אמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כיון שהגיד זה נעשה על פועל דמיונם וכן הי' ניצוח שרו של עשו ליעקב ולכך שורה רוח הטומאה על גיד הנשה וע"כ לא יאכלו בני ישראל אותו כי הוא חלק השטן שבו הי' לו כח לנצח וזהו שאמר עשו ליעקב אלכה נא לנגדך הי' ג"כ פועל דמיון שתמיד יהי' זרעו של עשו מפתים לישראל שילכו בדרכיהם ולזה אמר נמי כי במקלי עברתי את הירדן ופירושו שנבקע הירדן מפניו כי למה היה צריך לנס ומסתמא הי' דרך לארץ כנען שלא יהיו צריכין לנס ולפמ"ש שאמר כן על בני ישראל אתי שפיר שזה בקיעת הירדן הוזכר בנביאים ובקיעת הירדן בפני יעקב הי' לפועל דמיון לזה. ולזה סיים ועתה הייתי לשני מחנות פועל דמיון על החסד שעשה לישראל בין האומות שבלתי אפשרי יהיה להרע לכולם: