נחלת יעקב · בראשית · פרק 32 · פסוק 10

ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך וגו' הצילני נא מיד אתי וגו' והכני אם על בנים. וקשה טובאא' שאמר אלהי אבי אברהם ויצחק וחזר ואמר ה' האומר אלי וחזר ואמר ואטיבה עמך ומ"מ אמר שירא אותו וא"כ מה אולמי' ההבטחה שני' מן הראשונה. וגם כפל לשון מיד אחי ומיד עשו וגם מה שפירש"י שאמר על ההבטחה קטנתי שנתמעטו זכיותי במה שהי' לב' מחנות קשה דהא ההבטחה הי' לו אחר שהי' לו כל הבנים. לכן נראה שאמר על ההבטחה א' שהבטיחו ואמר ואטיבה עמך שזה הי' בודאי בזכות אבותי וזה שאמר אלהי אבי אברהם כלומר בזכות אבותי הי' זה מה שה' האומר אלי שזה היה בשביל אבי אברהם ונמשיל לזה משל לשני שונאים שבא א' על חבירו על עסקי נפשות וכאשר ראו קרוביו ומיודעיו שיש להם כח להציל יש לו לבטוח עליהם שיצילו אמנם אם קרובו זה הוא ג"כ קרוב לשכנגדו כמו שהוא קרוב לו אין לו במה לבטוח עליו וזהו שאמר כיון שכל ההבטחה לא הי' רק בזכות אבותי ירא אנכי אותו להיותו אחי ויש לו ג"כ זכות אבות כמוני ואף שהבטחתני בהבטחה א' ואטיבה עמך אין זה ראי' שיהיה זה מועיל לזרעי כי כמו שהיה חושד עצמו בחטא כן חשד ג"כ את בניו שהרי אמר שמא יש פסול בזרעו ולזה אמר פן יבא והכני אם על בנים בלשון יחיד כי אף שיועיל הבטחה עכ"פ למקצת מי יודע אם יועיל לכל, ולזה חזר ואמר בהבטחה הב' מה שאמר היטב אטיב עמך עפ"י פרש"י אטיב בזכותך הרי הבטחתני שיש לי גם כן איזה זכות שראוי להטיב עמי גם בזכותי ולזה אמר כי עיקר בטחוני בהבטחה שאמרת ושמתי את זרעך כחול הים ולא פרטת לי כמו גבי אברהם שפרטת לו כי ביצחק יקרא לך [זרע] ונגד יעקב אמר ביצחק ולא כל יצחק משא"כ בהבטחה שלי אמר ושמתי את זרעך משמע כל זרעי ומכאן אני תושב שפסול לא יהיה בזרעי עד עולם: