שד"ל על שמות · פרק 22 · פסוק 7

אם לא שלח ידו: רש"י, רמבמ"ן וראז' פירשו ישבע שלא שלח ידו, וכן למטה שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו; והנה רמבמ"ן וראז' אומרים כי אם לא הוא ל' שבועה, וטעות גדולה טעו שהרי כל אם לא שאצל שבועה ענינם לחייב ולא לשלול, כגון אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם (במדבר י"ד כ"ח), אם לא כאשר דמיתי כן היתה (ישעיה י"ד כ"ד), אם לא אשיתך מדבר (ירמיה כ"ב ו'), כה יעשה לי אלהים וכה יוסי אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב (ש"ב י"ט י"ד), וכן הוא בהכרח, כי כל האומר אם לא כוונתו כך וכך יבא לי אם לא עשיתי או אם לא אעשה כך וכך, והכוונה בלא ספק לומר שבאמת עשה או יעשה כך וכך, ובהפך כשהכוונה לשלול ואומרים אם בלא מלת לא, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך (בראשית י"ד כ"ג) שלא אקח, אם תשקור לי (שם כ"א כ"ג) שלא תשקור לי, ורבים כאלה. והנה באמרו אם לא שלח ידו אם היתה הכוונה לשון שבועה תהיה הכוונה שישבע שבאמת שלח ידו במלאכת רעהו; לפיכך אומר אני כי אין אם לא האמור כאן ל' שבועה, אלא כמשמעו; אלא שהמקרא קצר, ושיעורו ונקרב בעל הבית אל האלהים למען יתברר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, והבירור הזה לא יהיה ע"י שבועה, אלא בחקירת השופטים ולפי ראות עינם; ואם הם ישפטו ששלח ידו שהוא הגנב, אז ישלם שנים כאמור בפסוק שאחר זה.

שלח ידו במלאכת רעהו: שולח יד בדבר נקרא הנוגע בו בשלטון לעשות בו כרצונו, כמו ובבזה לא שלחו את ידם, וכן כאן אם שלח ידו במלאכת רעהו אם לא גנב אותה; ולדברי רז"ל השולח יד בפקדון להשתמש בו להנאתו חייב באחריותו.