ויתן, נמשך לפניו, אל אלהים הנזכר בסוף הפסוק, והנה מפשטות הכתובים נראה שהצווי למשה על מלאכת המשכן היה בארבעים יום הראשונים, טרם עשותם את העגל, וקודם רדתו מההר עשו את העגל, ומשה לא הגיד לישראל ציווי המשכן עד למחרת יו"הכ, ובסוף המ' יום הראשונים האלה נתן ה' למשה שני לחות העדות (ובסמוך ל"ב ל'), אפרש יותר:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 31 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לדבר אתו, כל החקים והמשפטים הנאמרים עד הנה וציווי המשכן עד וינפש:
באצבע אלהים, אמר באצבע כדי לשבר את האזן והכונה שהיה מכתבם מעשה אלהים, ולא השתתף בו לא פעולת אדם ולא פעולת שום כח מהכחות הנבראות כ"א ברצון ה' וחפצו לבד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4