כי ששת ימים, על כן ישראל העושה מלאכה בשבת, כמכחיש במעשה בראשית:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 31 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וינפש, הוראת הלשון הזה פירשנו (למעלה כ"ג י"ב), שנוכל על הרצון ועל שמחת הנפש, והענין שכל זמן שאין הדבר שלם כפי הרצון שרצה העושה לעשותו, אין הנפש מסתפקת בו, ואין שמחה ללב, אבל כשרואהו שלם בלי חסרון הכל כפי כונתו, אז הוא לו למשיבת נפש, ולפי שאמר למעלה וינח ביום השביעי (לעיל ב' י"א), שנח חפצו העליון כביכול, להורות שהיה רוצה וחפץ בבריאת העולם, הוסיף עתה לומר וינפש, להודיע שאחר גמר המלאכה לא הקטינו מעשי ידיו בעיניו ית', אלא היו לו מעשיו לנחת רוח ושמח בהם, ככתוב ישמח ה' במעשיו (תהלים ק"ד ל"א):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4