אוהב גר · חלק שני · חלופי נוסחאות · סימן 45

הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה אעביד עמהון גמירא אם תייבין ואם לא אתפרע (יא"ר, לסבונא, יוני, קוסטנטינא וסביוניטה). והגירסה הזאת קשה להולמה, ובעל ס' יא"ר אומר כי אעביד עמהון גמירא אין ענינו אעשה בהם כלה, אבל אעשה עמהם סליחה, וראייתו מפני שלא אמר אעביד בהון ואמר עמהון שהוא על הרוב לשון חבה. גם הוא מזכיר ס' המלמד [ספר כתיבת יד הביאו בעל שפתי ישנים) שפירש גם הוא כיוצא בזה, והביא ראיה מפסוק וילך ויקח את גומר בת דבלים שתרגם יונתן ואתנבי עליהון דאם יתובון ישתבק להון, הנה לשון גומר נדרש על התשובה ועל הסליחה, אף כאן אעביד עמהון גמירא אסלח להם אם תייבין, ואם לא אתפרע. עוד הביא פירוש אחר לבעל המלמד, והוא זה: אם כצעקתה עשו אעשה בהם כלה לכלותם, ובין אם שבים ובין אם לא שבים אתפרע מהם ונקה לא אנקם. וזה לשון רבנו בחיי: על דרך הפשט באור הכתוב כתרגומו, הכצעקתה הבאה אלי עשו חייבים כליה, זהו שאמר כלה, ואם לא יעשו תשובה אענישם, זהו ואם לא תייבין אתפרע עכ"ל. נראה שהיה גורס אעביד עמהון גמירא ואם לא תייבין אתפרע, וגרסה זו מתוקנת וישרה בעיני. ובדפוס רע"ח בהפך: אעביד עמהון גמירא ואם תייבין לא אתפרע, ואני אומר שאם היה אנקלוס רוצה לומר לא אתפרע, לא היה אומר בלשון זה, אלא בלשון אשבוק להון, כמו שאמר בקין עתיד לאתפרעא מנך אם לא תתוב ואם תתוב ישתביק לך. ובדפוסים האחרונים אעביד עמהון גמירא אם נא תייבין לא אתפרע, ואינו אלא תקון שתקנו האחרונים.