לבוש האורה · ספר שמות · פרק 11 · פסוק 5

רש"י עד בכור השבי הרא"ם והרג"א כבר תירצו מה עניינו לכאן שהרי לא כתב כאן אלא בכור השפחה יעויין בדבריהם ולפי דברי הרא"ם שאמר למעלה שמשה שינה בנבואתו ואמר כחצות כדי שלא יאמרו משה בדאי הוא שמעתי בו תירוץ אחר והוא זה שמה שפי' רש"י כאן עד בכור השבי אעפ"י שאין כאן מקומה הוא מפני שק' לרש"י על דיבור הקודם של מדרש כחצות ומאי אכפת ליה למשה שיאמרו עליו אח"כ משה בדאי הוא ומשני והביא ראייה עד בכור השבי כו' דכתיב גבי מעשה שיש לדקדק שם למה לקו השבוים אלא ע"כ כדי שלא יאמרו כו' ש"מ אפי' הש"י אינו רוצה שיאמרו עליו שקר ק"ו משה אבל ק"ל על זה דאדרבה מהכא יקשה אדלעיל דקאמר משה כחצות כדי שלא יאמרו משה בדאי הוא ומטעם זה שינה בנבואתו כ"ש שהיה לו לשנות כאן שאמר ליה הש"י עד בכור השפחה והמכה היתה ג"כ בבכור השבי שהיה לו לומר מיד עד בכור השבי שלא יאמרו משה בדאי הוא שיאמרו הוא אמר בכור השפחה ולא השבויי' והרי גם השבויין לקו ומ"ש בכאן הרג"א שאין שייך כאן חשש דבדאי הוא משום דלא אכפת להו למצרים במה שלקו השבויים שאין המצרים מקפדין על השבויין אינו נכון דהא מ"מ בדאי הוא אע"ג דלא אכפת להו דאל"כ גבי כחצות ובחצות ג"כ נאמר מאי אכפת להו אם היתה המכה קודם לכן או אח"כ ומ"ש אלא עכ"ל דסוף כל סוף יהי' להם פתחון פה לומר בדאי הוא ה"נ נימא הכא גבי שבויים וזה אין לו' שמשה לא ידע בעת ההתראה שתהי' המכה בשבויים כי לא נאמר לו רק בכור השפחה חלילה כי לא יעשה אלקים דבר כ"א גלה סודו לנביאיו ק"ו למשה בחירו ובעת צורך שליחותו ולפי דרכם זה היה נ"ל לתרץ ולומר לפי דבריהם שאדרבה שרש"י רוצה לתרץ קושיא זו שהקשתי למה לא הי' משה ג"כ חשש לשמא יאמרו בדאי הוא גבי בכור השפחה והשבי וזהו כוונת רש"י במ"ש מיד אחר משה בדאי הוא עד בכור השבי כלומר וק' ע"ז שאמרו שמא יאמרו משה בדאי הוא מעד בכור השבי למה לא חש שם משה ג"כ לזה ואח"כ מתרץ ואומר שאם הי' הטעם דלמה לקו השבויין כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם כו' וכמו שאמרו קצת ודאי הוה ליה קושיא שאף על פי שלא היה המצרים מקפידין מכל מקום היה יכולין לומר משה בדאי הוא אבל אין הטעם כמו שאמרו הם אלא הטעם הוא כמו שאמרו גבי מבכור פרעה עד בכור השפחה כו' שאמרו ולמה לקו בני השפחות משום שהיה שמחים בצרתם וזה הטעם שייך ג"כ גבי בכור השבי וכמו שפרש"י בהדיא לקמן במקומו ומפני זה לא היה צריך לשנות שאם נבא לטעם מ"ש בכור השבי מבכור השפחה אין שייך כאן לומר בדאי הוא כיון שאמר להם שהש"י מקפיד על השמחים בצרת ישראל ולא כדברי הרא"ם שאמר דשמחים בצרתם שאמר רש"י כדי נסבה כי אדרבה זהו עיקר הפירוש וכל זה לפי דבריהם אבל לפי מה שאמרתי כי חלילה למשה שישנה בדיבור הש"י בפרט במקום שאמר כה אמר ה' אלא הש"י בעצמו אמר כן כדי שלא יטיחו דברים כלפי מעלה וכדי שלא יאמרו כו' יבא הכל על נכון כי לפי שק' לומר על הש"י כביכול שישנה בדבר מן הדברים משום כדי שלא יאמרו הבריות עליו כך כו' אין כן מדתו ית' כי מדתו הוא לומר כתוב והרוצה לטעות יטעה כמו שאמרו גבי נעשה אדם כו' כי צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם דדווקא כשרוצה לעשות שלום מצינו שהוא משנה בדיבורו כמו שעשה גבי אברהם ושרה שאמר שאמרה ואני זקנתי מפני השלום ולא בדבר אחר לכך מביא רש"י עד בכור השבי לכאן להביא ראייה שגם בעניין מצרים דרכו לעשות כן שהרי הטעם למה לקו השבויים כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם וכ"ת וכ"כ למה מ"ש עניין מצרים משאר דברים אין זה קושיא שהרי כבר ידעת שעיקר מכות מצרים והקשות לבו של פרעה לא היו אלא למען ידעו כי אני ה' בקרב הארץ ולמען תפורסם אלקותו ית' לא רצה שיהיה להם שום פתחון פה בזה העניין ויתפרסם אלקותו ית' בעולם בלי שום פקפוק ועכשיו אין להקשות שהרי יהיה גם כן פתחון פה והטחה בדברים כלפי מעלה במה שהתרה עד בכור השפחה והלקה גם בכור השבי דלגבי דידיה ית' אין שייך להקשות זה כי עמקו מחשבותיו והוא ית' ידע במה יאמרו ובמה לא יאמרו ומי יבא עד תבונתו אבל באמת גם הדעת נותן כן דוודאי כדי שלא לייקר שם ע"ז במקום שרצה להודיע גבורותיו בארץ למען ידעו כי הוא ה' בקרב הארץ ראוי ונכין לחוש ולעשות מעשה בזה כדי שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם גם חשש כחצות ובחצות דומה לזה בעניין ידיעתו ית' שיאמרו ח"ו שאין לו ידיעה באמיתות הזמן מה שאין שייך לומר כן בהתראת בכור השפחה והלקאת בכור השבי דלא שייך לתלות בחסרון ידיעתו ית' אלא לא חש ודי למבין וכל זה לא כתבתי אלא לפי שנפלו בטעות זה מפני שטעו בפי' מלת שבי כמו שאכתוב לקמן בעה"י אבל פי' האמתי הנ"ל פשוט כדעת רש"י ז"ל אכתוב לקמן בעה"י בפסוק וה' הכה כל בכור וגו' ע"ש שהוא האמת: