לבוש האורה · ספר שמות · פרק 11 · פסוק 4

רש"י כחצות הלילה בהחלק הלילה כו' שאין חצות שם דבר של חצי עכ"ל הרא"ם אמר וז"ל לא שיהיה כחצות שם כמו חצות לילה אקום מפני שאז הכ"ף שבו מתפרש כ"ף הדמיון כמו הלא דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע או כ"ף השעור כמו כעשרת הימים כאיפה שעורים ושניהם בלתי נכונים מפני שאם תתפרש כ"ף השיעור יחוייב שיהיה הדבר מסופק ואי אפשר לומר זה בדברי השם משום דמי איכא ספיקא קמי שמיא ואם תתפרש כ"ף הדמיון יתחייב שתהיה השעה שדבר למשה באורתא דתליסר נגהי ארביסר כו' עכ"ל והנה באמת בדמיון דבר נכונה אבל בשיעור לא ידעתי מאי קאמר שאם פשט העניין כן הוא בכל מקום שתבא כ"ף השיעור יחוייב שיהיה הדבר מסופק אם כן מי יכריח את רש"י לומר שהספק שאמרו בו רז"ל שמא יטעו כו' הוא דרך דרש ואין זה פשוטו מנ"ל לרש"י ז"ל שכיון שמצינו חצות לילה אקום שהוא שם שמא חצות דהכא הוא ג"כ שם והכ"ף היא כ"ף השיעור והספק הוא ספק שאמרו בו חז"ל שמא יטעו כו' ועוד אותן הכפי"ן השיעור עצמן שהביא כעשרת הימים כאיפה שעורים מאן יימר לי' דמסופקין הן ואינו כן כי אף על פי שפירושו הוא מעט כמות או מעט יותר היינו משום שהלשון סובל כן אבל המדבר בעצמו שאמר כעשרת הימים כאיפה שעורים הוא ידע בודאי האמת מה שהיה מעט פחות מעשרת ימים או מאיפה או מעט יותר אלא שלא חש לכתוב אותו מעט שכן דרך המדברים וא"כ מנ"ל לרש"י לומר לפי דבריו שאינו שם על כן אני אומר כי ודאי דברי רש"י הם דברי אלקים חיים וכבוד הרב המזרחי במקומו מונח אבל בכאן לא העמק יפה ולא ירד לסוף דעתו כי תחלת דבריו ודאי הם צודקים ואמתיים שמה שאמר שיהיה כחצות על משקל כעלות המנחה שאז יהיה הכ"ף שבו מתפרש במקום כאשר לא שיהיה כחצות שם כמו חצות לילה אקום ע"כ דבריו הם נכונים גם מה שאמר שאם היה שם היה הכ"ף כ"ף הדמיון וזה אי אפשר שאם כן יחייב שתהיה השעה שדיבר זה משה באורתא דתליסר כו' הוא אמת אבל מה שאמר שאי אפשר שתהיה הכ"ף כ"ף השיעור אם היה חצות שם הוא מה שאמר לך שאם היה חצות שם דבר חצי והיה הכ"ף כ"ף השיעור כאלו אמר כמו חצי הליל ע"כ היינו צריכין לפרש השיעור אחד מג' שיעורין ואין כאן שיעור אחר דהיינו או שפירושו כמו משך חצי הלילה דהיינו מתחלתה עד רגע חצות הליל או כמו משך הרגע חצות הלילה עד עלות השחר או כמו משך חצות הלילה עצמה והנה אם נאמר שיהיה כוונת כ"ף השיעור כמשך שנים שיעורים הראשונים דהיינו כשיעור אורך חצי הלילה ממש זה אי אפשר דהא בעת המכה נאמר בפי' ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' משמע ברגע חצי הלילה ממש לא קודם לכן ולא אחר מכאן ואם נאמר שיהיה כוונת כ"ף השיעור כמשך חצות הלילה זה אי אפשר גם כן שעל חצות הלילה אינו נופל כמשך כך וכך שחצות הלילה אינו אלא עת אחד שהוא בלתי מתחלק ואין שייך לומר עליו כמשך כך וכך שאין בו משך כלל ואין לומר דהיא גופא אתא לאשמועינן להודיע הפלא שברגע אחד אכה כל בכור דאם כן בחצי היה לו לומר שהוא יותר מבורר להודיע עניין זה ואין לומר גם כן שהכוונה בשיעור חצות הלילה שהוא אינו אלא רגע אחד באותו שיעור אכה כל בכור וגו' שאם כן יהיה פירושו אבל ההכאה לא תהיה ממש בחצי הליל אלא בשליש או ברביע או ברגע אחד מן הלילה שהוא כשיעור רגע חצות הלילה וזה אי אפשר גם כן חדא שאינו אמת שהרי האמת כן שהיתה המכה בחצות הלילה ממש ועוד מה לי ליקח השיעור מרגע חצות הלילה מה לי רגע חצות הלילה מה לי רגע אחר ברגע אחד אני יוצא היה לו לומר כעניין שנאמר ואכלה אותם כרגע לפיכך אמר רש"י כי לפי פשוטו אי אפשר לפרשו בעניין אחר רק מקור ויהיה פירושו כהחלק הלילה כו' ומ"ש רש"י בסוף דבריו שאין חצות שם דבר אלא לשון חצי הוצרך לומר זה כדי שלא נטעה לומר שפי' כחצות הוא כהחלק ויהי כחצות לשון חלוקה זה אינו כי על כל פנים אין לשון יוצא ממשמעו שהוא לשון חצי ופירושו כהחלק שהוא לשון חצי ופירושו כהחלק הלילה לחצאין לא כהחלק הלילה לשליש או לרביע אבל כשתהיה כ"ף השיעור כ"ף מסופקת על דרך שדרשוהו רז"ל לא מצינו בפשט הפסוקים כזו לכך אמר אח"כ ורז"ל דרשוהו כו' כלומר שאינו אלא דרך דרש לא לפי פשט הכתוב כי אין דרך כ"ף השיעור להיות מסופקת ואשר כתב הרא"ם ז"ל על ורבותינו דרשוהו כו' וז"ל אבל רבותינו ז"ל דרשוהו שם כמו חצות לילה אקום והכ"ף כ"ף השיעור ולא שהיה ספק למשה שהרי דבריו אלה דברי השם אלא שאמר ככה שמא יטעו אצטגנוני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא כו' עכ"ל משמע מלשונו שהוא סובר שמשה שינה לשון נבואתו הבאה לו מן הש"י כדי שלא יאמרו עליו משה בדאי הוא ואני אומר רחמנא לישרי ליה למר כי איך נאמר על משה ששינה מאמר הש"י במקום שאמר כה אמר ה' וגו' חלילה חלילה כי דובר שקרים לא יכון וגו' אבל ודאי כביכול הש"י בעצמו אמר כן למשה בנבואתו כחצות הלילה כו' וכן באותו לשון אמרו הוא לפרעה וכביכול הוא בעצמו אמר כן מטעם שמא יטעו אצטגניני פרעה ויטיחו דברים כלפי מעלה ית' ויאמרו הוא בעצמו כביכול בדאי הוא או אינו יכול לכוין השעה או אין כל דבר גלוי וידוע לפניו באמתות וכיוצא בו יתעלה וית' עילוי רב מזה אלא שרז"ל וגם רש"י ז"ל אחריהם כינוי הדברים כלפי משה נ"ל: