לבוש האורה · ספר שמות · פרק 10 · פסוק 22

רש"י שלשת ימים שלוש של ימים כתב הרא"ם וז"ל פי' מפני שהתי"ו של מלת שלשת מורה על הסמיכות כי בבלתי סמיכות יאמר שלשה ובסמיכות ישוב הה"א לתי"ו כמשפט הוצרך להודיע טעם הסמיכות בזה ואמר שלוש של ימים ר"ל שהשילוש הזה היה שילוש של ימים לא שילוש של חדשים או שנים כו' עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר כי עדיין נאמר מה טעם של הסמיכות בזה ואם היה כותב שלשה ימים כמנהגו וכי לא הוה ידעינן שפירושו הוא שלשה ימים לא חדשים ולא שנים שהרי היה כתוב בפי' ימים והרג"א חשב ליישבו אבל בדוחק ואין דבריו נכונים כלל שאין שם חילוק בין שלשה ימים לשלשת ימים בעניין המספר אבל אני אומר שכל זה הוא חיזוק וראייה והוכחה גמורה למה שאמרתי בפי' וימש חשך כי מפני דס"ל לרש"י ז"ל שהמכה לא התחילה מיד בבוקר אחר שהוסרה חשכת הלילה כדעת התרגום אלא התחילה ביום בשתים או שלשה שעות ביום על זה מביא ראייה מלשון שלשת שפירושו שלוש של ימים ויש הפרש בין לשון זה ללשון שלשה ימים דשלשה ימים היה פירושו שלשה שלמים מעת לעת בלי הפסק אבל שלשת ימים פירושו שילוש של ימים כלומר שילוש ימים אבל לא שלמים רק חסרים איזה שעות כגון שהתחיל שתים ושלשה שעות על יום א' ונמשך עד סוף יום ג' וזהו שילוש של ימים ולא שלשה ימים שלמים וכמו שפרש"י ז"ל על כמשלש חדשים רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם על זה הדרך יהיה פי' של שלשת ימים בימים וכן הוא פי' של ויאסף אותם אל משמר שלשת ימים שהרי לא הניחם במשמר שלשה ימים שלמים והעד ויאמר אליהם ביום השלישי זאת עשו וגו' משמע שבאותו פעם מיד הוציאם מן המשמר בו ביום וגם תחלת אסיפתם למשמר בלי ספק לא היתה מיד בבוקר כעלות השחר שאין זה משמע וכן אסתר שאמרה ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו' ולא היו ימים שלמים שהרי הספרים נכתבו בי"ג בניסן דכתיב ויקראו סופרי המלך וגו' בי"ג בו ובלילה של אחריו ליל י"ד בא בעל החלום והגיד למרדכי כל אשר נעשה ולמחר ביום י"ד קרע בגדיו ויצא בתוך העיר כו' והוגד לאסתר וגו' ואז שלחה אליו צומו עלי וגו' ופרש"י גבי ויעבור מרדכי שהתענה יום י"ד בניסן וט"ו וי"ו כו' והרי ביום י"ד לא התחילו להתענות בבוקר מיד עד שצותה אסתר ובלי ספק שזהו היה שנים או שלשה שעות על היום לפי משמעות העניין והרבה מישראל שכבר אכלו בבוקר ואין כאן שלשה ימים שלמים וכן נ"ל בכל מקום שנאמר שבעת ימים ה"פ שבעת ימים ולא שבעה ימים שלמים כגון שבעת ימים תאכל מצות אין הדרך לאכול כל השבעה ימים בלי הפסק אלא בתוך אלו השבעה ימים אוכלין מצות כשרוצין לאכול וכן בסוכות תשבו שבעת ימים ר"ל שבעת של ימים ולא שבעה ימים שלמים שהרי נכנסין ויוצאין מן הסוכה לפעמים נ"ל:

בא"ד ולמה הביא עליהם חשך כו' מה שמקשה זה רש"י כאן יותר מבכל המכות משום שהיתה חלוקה לשנים יותר מבשאר מכות צריך לתת שני טעמים הא' שלא יראו המצרים במפלתם ולפי טעם זה היה די בחשך אפלה והשני שיראו את כליהם לא היה די באפילה כי היה יכולין לשמור חדריהם אפי' באפילה היו יכולין ללכת הנה והנה והיו שומעי' ישראל נכנסים לכך הוצרך חשך מוכפל שאף על פי ששמעו את ישראל נכנס לא היו יכולין למחות כי יושב אין יכול לעמוד כו' א"נ כיון שהיה חשך כל כך עב ומוכפל היה סותם גם כן אזניהם מלשמוע ולא שמעו ולא ראו כשהיה הישראל נכנס בחדריהם וחפשו: