לבוש האורה · ספר ויקרא · פרק 6 · פסוק 2

רש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות א"ר שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס ע"כ מה שכתב רש"י זה כאן יותר מבכל המקומות שכתוב בהן לשון צו וגם רבותינו ז"ל בת"כ שקבעו זה על זה הפסוק יותר מבשאר מקומות ועוד שאין כאן כל כך חסרון כיס לכהנים בהקרבת העולה אדרבה שהרי הם נהנים מן העור נ"ל משום דק' לרש"י גם לרבותינו ז"ל שהרי מה שכתוב בפרשה זו אינו אלא תשלום דיני העולה שהתחיל בה למעלה בפרשת ויקרא ולמה התחיל למעלה בפרשת ויקרא לומר בלשון דבר ואמרת אליהם אדם כי יקריב וגו' וכאן אמר לשון צו לכך מפרש ואמר דצו הוא לשון זירוז כו' והכי פירושו למעלה דמיירי הכתוב באדם שמתנדב מנדבת לבו להביא קרבן עולה אינו נופל לומר עליו לשון זירוז שאין שייך לזרז האדם שינדב נדבה אבל בפרשה זו דמיירי בתקרובת העולה שתהא נשרפת כולה כליל והעור הוא לכהנים ואין לבעל בה שום הנאה בא הכתוב וזירז את הכהנים שלא יתעצלו בה ושיהיו זהירים וזריזים להקריבם תכף שיביאנה הבעל אל פתח אוהל מועד ולא יטריחוהו לעכב שם שמא ע"י זה שיטריחו הכהנים את הבעלים ויעכבוהו שם יבא לידי חרטה על נדבתו ויאמרו הרי בקרבן זה אין לנו שום הנאה בו רק לש"י ועתה מצערים אותנו הכהנים בעיכוב רב אלו היינו יודעים לא היינו מתנדבים שהרי אינה חובת כפרה עלינו אלא נדבה ואין לנו הנאה בה רק חסרון כיס וע"י כן יתחרטו ויהיה זה קרוב להבאת חולין בעזרה שיפקע קדושתה על ידי החרטה לכך זירז הכתוב את הכהנים מאד וסיים בה אמר רבי שמעון ביותר צריך הכ' לזרז במקום שיש חסרון כיס לבעלים בעולת נדבה מה שאין בשאר קרבנות חטאות ואשמות שיש שם לבעלי' הנאה בכפרת עונותיהם וכן בשלמים יש להם הנאה שאוכלים מהם כמבואר מדינם לכן יהיו הכהנים זהירים וזריזים ולא עצלים בהקרבתה נ"ל: