לבוש האורה · בראשית · פרק 28 · פסוק 10

רש"י ויצא יעקב ע"י שבשביל שרעות כו' ק' לרש"י למה חזר הכתוב לעניין הראשון שהרי כבר נאמר וילך פדנה ארם וגומר ומתרץ ע"י כו' ואם תסרס הלשון יובן לך פשט העניין וה"ק ע"י שהפסיק העניין בפרשתו של יעקב וכתב וירא עשו כי ברך וגו' שבשביל שרעות בנות כנען כו' כלומר ולמה הפסיק להודיענו שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל לא מצדקתו ומשגמר חזר לעניין הראשון אלא שלפי סירוס הלשון הזה תצטרך להוסיף עוד שי"ן אחת במלת שהפסיק ובלשון הזה שכתב רש"י לא היה צריך שי"ן הזו במלת הפסיק רק סמוך על הקורא שיקראנו בנשימה אחת עד ומשגמר כו' כי עד כאן הכל הוא נושא העניין וממלת משגמר ואילך הוא נשוא העניין ודו"ק.

בא"ד רש"י וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות ע"כ. שמעתי מקשין ומתמיהין על רש"י שבכאן מביא ראייה מן ותצא מן המקום משמע דשם הוא פשוט יותר לפרש דקאי על הודה וזיווה כו' ולכך מביא ראייה מהתם על הכא ושם גבי ותצא מן המקום פי' גם כן כמו שפירש"י כאן וסיים דבריו וכן ויצא יעקב מבאר שבע משמע דהכא הוא פשוט יותר ומביא ראייה מהכא להתם. ואני אומר שאין זו קושיא כלל כי כן הוא דרכו של רש"י בכל העניינים והמלות שהם זרים בעיניו לחפש ולמצא לו חבר וכשימצא לו חבר תנוח דעתו בו וכמו שעשה רש"י בסמוך בפרשה זו עצמה במלת ויפגע שהיה קשה לו שעיקר הנחתו על עניין הפגישה ובכאן אי אפשר לומר כן כמו שאכתוב בסמוך בפרשה זו עצמה בע"ה וכשמצא לו חבר במקרא ופגע בדבשת שהוא דוגמתו נחה דעתו וכן בפרשת וישב במלת אלומים מביא נושא אלומותיו ודומות לכרוכות והנם למשא עין אך המתמיהים בנו על קושיא זו מגדלים גבוהים הפורחים באויר ואין להם יסוד בעפר ולא שום קיום בעולם לפי דעתי על כן אענה חלקי אף אני לפי דעתם המפולפלת ואומר שאם היה מדקדקים בדברי רש"י לא נפלו לתימא הגדול הזה וזה שהרי רש"י אמר וז"ל וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות ויש לתמוה איך אמר דמלת ותצא שם קאי גם כן על רות דהא לא קאי אלא על נעמי לבדה ולא על רות דהא כתיב אחריו מיד ושתי כלותיה עמה והם רות וערפה אם כן כך היה לו לרש"י לומר וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי לא בנעמי ורות דמשמע דאמר נמי על רות לכך נראה לי דהכי הוא כוונת רש"י הכא שאחר שפי' ויצא יעקב על יציאת ההוד וההדר מכח קושיית שלא היה צריך לכתוב אלא וילך חרנה שהיציאה כלולה בו יש לתמוה עליו איך שייך לומר לשון יציאה על ענין ההוד וההדר שהיא דבר שאין בו ממש גופניי רק שכליי מה יציאה שייך בו ואעפ"י שמצינו גם כן שאמר הכתוב ויצא מן בת ציון כל הדרה הדר דהתם אינו דומה להדר דהכא דהדר דהתם ר"ל בתים הדורים ונאים והנהגת שררה הדורה שהיתה שם כדכתיב אחריו היו שריה כאילים שזה כולה הדר המורגש לעינים ויצא משם שהכל ראו אותה בחוש העין שנתרשלו ושייך לומר עליו לשון יציאה אבל הפנה ביציאת הצדיק אינו אלא בשכל שכל זמן שהצדיק בעיר כל העיר מתביישין מפניו ומכבדין זה לזה ונמשכין אחר הוראותיו פנה הצדיק משם אז איש כל הישר בעיניו יעשה ירהבו נער בזקן כו' וזהו הדר שכליי אין הכל מרגישים בו ולא נופל עליו לשון יציאה ומפני קושיא זו היינו יכולין לפרש על ויצא יעקב שום פירש אחר שהוא יציאה גופניי כגון שנאמר למעט בא יעקב יצא לבדו ולא יצא שום אדם עמו ולומר שלא היה לו לוייה מיצחק אביו מחמת שיצחק היה כלוא בבית וכה"ג לכך מביא ראייה מפסוק ותצא מן המקום דהתם על כרחך צריכין אנו לפרש כן שפנה זיווה והודה כו' מדכתיב בתרי' מיד ושתי כלותיה עמה שיש לדקדק שם למה האריך הפסוק כל כך אלא היה לו לכלול כולן במלת ותצא וגו' והיה לו לומר ותצאנה מן המקום אשר היו שמה ותלכנה וגו' שהרי שלשתן כבר הוזכרו שם בפסוק שקודם זה שנא' ותקם היא וכלותיה ותשב וגו' והוה פי' מלת ותצאנה כולן שלשתן הנזכרות למעלה ובפסוק הקודם אין להקשות למה לא כללן במלת ותקם ולומר ותקומנה שכלותיה לא הוזכרו מקודם לומר עליהם ותקומנה וזה דוחק לומר מפני שהיא היתה עיקרית דמשום כך לא היה לו לכתוב להאריך כל כך בלשונו אלא ע"כ כיון שחלק הכתוב יציאותיהן אתא לאשמועינן שלא היתה יציאותיהן שוות כי יציאות נעמי שהיתה צדקת היתה יציאה גופניית ויציאה שכלית הודה והדרה כו' ויציאת הכלותיה לא היתה רק יציאה גופיית ולא שכלית כי ערפה הרי חזרה לסורה ורות גם כן אעפ"י שנתגיירה אח"כ עכשיו עדיין לא היתה צדקת כמו נעמי ולא עשתה רושם של הוד והדר כמוה ביציאתה ולפיכך כיון שראה רש"י שלא נוכל למצא שום הפרש בין יציאת נעמי ליציאת כלותיה רק ההוד וההדר מביא ראייה משם לכאן דשייך לומר לשון יציאה על יציאה שכלית בהוד והדר על כן הוא אומר שפי' דויצא יעקב גם הכי פירושו ולא הפי' האחר שהזכרתי שהוא רחוק מפשוטו לדעתו וזהו כוונת רש"י שהאריך כאן בלשונו לומר האמור בנעמי ורות ולא הזכיר נעמי לבדה לעורר על ההבדל שיש בין יציאת נעמי ויציאת רות שזהו מה שצריך לו כאן והתם במגילת רות שהביא רש"י וכן ויצא יעקב שם מביאו על עניין אחר והוא זה ששם מקשה רש"י על ותצא מן המקום למה נאמר ר"ל מן המקום אשר היתה שמה היה לו לומר בלשון קצר ותצא משדה מואב שהרי כבר נאמר ותשב משדה מואב ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום שהיתה שם והוא שדי מואב ואם כן ותצא משדי מואב הל"ל. אשר היה שמה למה נאמר. ומתרץ אלא מגיד שיציאת צדיק כו' עושה רושם כו' והכוונה שהכתוב בא להורות לנו עוד יציאת אחרת שעושה רושם מה שלא היתה ביציאת' משדה מואב והוא זאת שכשיצא הצדיק מן המקום אעפ"י שמניח צדיקים אחרים בעיר וכמו שהיה בנעמי ביציאת הראשונה כשיצאת מבית לחם שבלי ספק היו שם כמה צדיקים שהרי החשובים שבכל משפחת יהודה היה שם וזה הוא הנרמז בפסוק ותצא מן המקום אשר היתה שמה ולא כתיב ותצא משדי מואב כמו שאמר ותשב משדי מואב אלא המקום אשר היתה ר"ל אפי' בית לחם שהיתה שם כבר והיו כולם צדיקים היתה יציאתה ניכרת ועושה רושם ועל זה מביא ראייה מויצא יעקב מבאר שבע שעשתה יציאתו רושם אעפ"י שיצחק נשאר שם ואמרו טעמא בב"ר מפני שאינו דומה זכותו של צדיק אחד לזכותן של שני צדיקים ה"נ הכא גבי נעמי. זהו הנ"ל כוונת רש"י לפי פלפולם אבל לפי האמת נ"ל כי איננו צריך לו כמו שכתבתי: