לבוש האורה · בראשית · פרק 23 · פסוק 16

רש"י עפרן חסר וי"ו לפי שאמ' הרבה ואפי' מעט לא עשה עכ"ל והקשה הרג"א וז"ל וא"ת שאברהם נתן הכסף במשקל גדול לעפרון מה היו לו לעשות וכי יאמר תן לי שקלים קטנים ותירץ מפני שאמר עפרון ד' מאות שקל כסף ולא הוה ליה לומר רק ד' מאות שקלים כדכתיב שקלים יתן לאדוניו אלא שאמר שיהי' כסף מלא במשקל שלהם ולפיכך כתיב וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת שיובן מדבריו שקלים גדולים שכספם מלא לכך נתן לו שקלים גדולים עכ"ל. ונראה לי שקושייתו אינו קושיא ותירוצו אינו נכון הקושיא אינה קושיא דוודאי כיון שהאריך הכתוב לומר עובר לסוחר וכתב בתחלה עפרן חסר הודיענו הכתוב בזה שאברהם לא נתנם לו מרצונו הטוב רק עפרון הכריחו שלא רצה ליקח ממנו שקלים אחרים וזהו שאמר רש"י מתחלה אפי' מעט לא עשה ותירוצו אינו נכון שמה שאמר עפרון ד' מאות שקל כסף הוצרך לומר כן להגדיל האהבה שסיים ביני וביניך וגומר שפירושו בין שני אוהבים כמונו כו' כלומר אפי' הם כסף מה הם חשובים בין שני אוהבים כמונו כו' ומה שסיים בדבריו ולפיכך כתיב וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת וגו' משמע שהוא מפרש שהנסתר ממלת דבר קאי על עפרון וזה נ"ל ג"כ אינו נכון שמשמעות הכתוב משמע דאשר דבר קאי על אברהם והכוונה את הכסף אשר דבר באמרו בכסף מלא יתננה לי שלם כל שויה כן עשה כלומר שלא היתה שוה יותר ממה שנתן לו ולא שמעינן שאברהם קיים דבריו ועפרון לא קיים ואחרי כן סיים הכתוב ואמר ועוד לא קיים עפרון את דבריו שהוצרך אברהם לתת לו ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר וקאי הכל על מה שכתב בתחלה וישקול אברהם לעפרן חסר וי"ו ואי משום דכתיב את הכסף אשר דיבר באזני בני חת שזה כתיב גבי עפרון אינו כלום דגבי אברהם ג"כ כתיב וידבר אל עפרון באזני עם הארץ ובני חת ועם הארץ חדא נינהו: