לבוש האורה · ספר דברים · פרק 32 · פסוק 42

רש"י מדם חלל ושביה זאת תהיה להם מעון דם חללי ישראל ושביה ששבו ע"כ הגירס' בספרים שלנו ורבינו המזרחי מביא גרסא אחרת וז"ל זאת תהיה להם מעון חללי דם ישראל ושביה ששבו מהם ע"כ ואח"כ כתב פי' על גרסא זו וז"ל זאת הפורענות שאמרתי שאשכיר חצי מדמו ושחרבי תאכל מבשרו הוא מפני עון החלל לא בעבור עון של חללי דם שהרגו מישראל ומפני עון השביה ששבו מהם ופי' מדם חלל כמו הפוך ואמר מחללי דם מפני שהעון שעשו הוא בעבור הדם עכ"ל ונ"ל שראוי להיות מפני שהעון שעשו הוא בעבור החלל ונשאלתי מאי בנייהו רצה לומר בין לשון גרסת ספרים שלנו לגרסת רבינו המזרחי למה שינה הגרסא שלנו ואומר אני שהבדל גדול יש ביניהם והאמת עם גרס' רבינו המזרחי ז"ל כי משמעו' כוונת דעת רש"י ז"ל משמע שהוא רוצה לפרש הכתוב שהכתוב בעצמו רוצה לפרש החטא שעשה האויב אשר בעבור אותו החטא רוצה הש"י להביא זאת הפורענות על האויב והפורענות הוא אשכיר חצי מדם וגו' זהו דעת רש"י ומעתה מבואר לפניך מה היה דוחקו של המזרחי להפך גרסת רש"י שלפנינו ואמר אחר כך על רש"י שרש"י פי' מדם חלל כמו הפוך כי מפני שהוצרך רש"י להוסיף מלת' מעון שפירושו מפני עון הוצרך ג"כ להפך בפירושו לשון הפסוק להקדים חלל קודם דם כי פי' חלל ר"ל מעשה ההריגה שעשה האויב הוא עון שעשה ואותו ההריגה היא שהיתה כוונתם להוציא דמן של ישראל בעבור אותו העון אביא עליהם זאת הפורענות וכן פירוש ושביה ששבו מהם ר"ל בעבור העון שעשו במעשה השביה ששבו מישראל אביא עליהם הפורענות ועתה כיון שהוצרך רש"י להוסיף בפירושו מלת מעון הוצרך גם כן להפך לשון הפסוק חלל קודם דם דלפי לשון הפסוק שמקדים דם והיה מלת מעון סמוך למלת דם לא היה לו עניין להבינו דמשמעותו הוא מפני העון שעשה הדם חלל וגו' כלומר הדם הוא שעשה את העון וזה אין לו ענין בפסוק לכך הקדים חלל וסמכו לעון ויהיה פירושו מפני עון מעשה ההריגה שעשה האויב להוציא דמן של ישראל כו' כי חלל פירושו שם דבר של הריגה לא שם תואר כי ימצא חלל בקרבך וגו' אבל בלשון הכתו' שמקדים דם לחלל על כרחך צריך אתה לפרשו מפני עון מעשה דם חלל וגו' וזה אין לו הבנה וגו' אם לא שהיית צריך לפרשו מפני העון שעשו אותם החללים אביא פורענות זה וזה ודאי שקר וכי מפני העון שעשו חללים רצה לומר ההרוגים הוא מביא פורענות על ההורגים אותם או מפני עון השבויים הוא מביא פורענות על השובים אותם בתמיה דאדרבה שהרי מצוה עשו בהריגתם ובשבייתם וזהו מה שסיים הרא"ם בדבריו לא בעבור עון של חללי דם שהרגו מישראל ולא מפני עון השבויים ששבו מהם דאדרבה מפני העון שעשה האויב במעשה ההריגה שעשה בישראל להוציא דמן ומפני העון שעשה האויב במעשה השביה ששבה מהם הוא מביא הפורענות עליו ואח"כ מבאר הרא"ם טעם גרסתו ואמר ופי' מדם חלל כמו הפך רצה לומר רש"י פי' הפסוק כאלו היה הפוך כדי לפרש שיובן כמו שפרשתי כי הגרסא שהיא בספרים שלנו אין לה פי' מובן ולא ענין נ"ל אבל גם בפי' הרא"ם בסיום דבריו שסיים בעבור הדם אינו נכון שראוי להיות בעבור חלל הדם רצה לומר בעבור מעשה ההריגה שהיא להוציא דם של ישראל: