לבוש האורה · ספר דברים · פרק 32 · פסוק 51

רש"י על אשר מריתם פי גרמתם למרות פי ע"כ יש רוצים להגיה בכאן מעלתם בי במקום מריתם פי מפני שקשה להם למה פרש"י כאן פסוק זה והוא כתוב לעיל בפרשת חקת גבי מיתת אהרן וכאן לא כתיב על אשר מריתם פי רק על אשר מעלתם בי ונ"ל שאין להגיה כלום ואין לשבש כל הספרים שבכל הדפוסים נמצאת הגרסא כן ובודאי בכוונה עשה רש"י כן שמה שלא פי' זה למעלה על פסוק זה במקומו בפרשת חוקת היינו משום דלעיל יש לפרש שעיקר עונש חטאם היה שימותו במדבר שאף על פי שעדיין לא הגיע זמן מיתת הטבעית שלהם ענש אותם שימותו קודם זמנם מחמת שחטאו לפני ית' והכי קאמר לו הקב"ה למשה שיאסף אהרן אל עמיו וגו' על אשר אתם בעצמיכם מריתם פי ולא קיימתם ציווי שאמרתי ודברתם אל הסלע וגו' אבל כאן שהוצרך לפרש על כאשר מת אהרן אחיך שלשון כאשר משמ' באותה מיתה שראית וחמדת אותה כו' רצה לומר מפני שראית שאהרן מת מיתת נשיקה שקלה כל כך בלא שום צער מיתה עד שחמדת אותה לכך תמות גם כן אתה באותה מיתת נשיקה וקלה קשה לרש"י אם היתה המיתה שלהם בכלל עונשם על חטאם שימותו קודם זמנם אין הדעת נותן שמיתת עונש תהיה בנשיקה כ"כ וא"כ למה אמר למעלה על אשר מריתם פי דמשמע שיאסף על אשר מריתם פי לכך מפרש דפי' על אשר מריתם פי אינו רצה לומר שהם בעצמם מרו ועצבו את רוח קדשו במה שעברו על ציווייו ומחמת זה נקנס עליהם מיתה דודאי חטאם ששינו בציווי ודברתם וגומר והם הכוהו לא היה ראוי לעונש גדול כל כך שימותו בלא זמנם כי טעות ושגגה היה בידם שהרי הם דברו אל סלע אחר ולא הוציא מים אז אמרו שצריך להכותו כו' כמו שפי' רש"י בפרשת חקת והמיתה לא היתה בכלל העונש כמו שפירשתי לעיל בפרשת פנחס גבי מה שהביא רש"י פסוק על אשר לא קדשתם שם ופרשו שם שלא במקומו שהרי מקומו הוא בכאן ומוכח שם שלא מתו אהרן ומשה קודם זמנם אלא מיתת טבעם מתו ולא בעונש חטא מתו כמו שפירשתי שם וכיון שמיתתם היתה טבעית ולא בעונש חטא אתי שפיר שלגודל מעלתם וחסידותם מתו מיתת נשיקה וקלה כל כך לכך חזר רש"י לפרש כאן פסוק דעל אשר מריתם דמשמע שמיתתם היתה מחמת שהם מרו ועצבו את רוח קדשו ית' ומפרש שאין פי' אשר מריתם פי שהם עצמם מרו פיו אלא שגרמתם למרות פי וכן פי' על אשר לא קדשתם גרמתם לי שלא אתקדש כו' ולא שהם עצמם מרו כו' ועל חטא הגרם לא היה העונש שלהם עונש מיתה רק שלא יביאו את ישראל לארץ בתורת מנהיגים כמו שאבאר בסוף דברי אלו בע"ה רק צריך אני לפרש לך תחלה למה לא פרש"י ג"כ כאן פסוק דעל אשר מעלתם בי שפירושו שגרמתם למעול בי ואומר אני דאדרבה נ"ל שזהו סיוע לכל מה שאמרתי וזה שכבר ידעת שאין עיקר לשון מעילה נופל אלא על שוגג כמו שאמר בפרשת ויקרא נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה וגו' ופרש"י שם אין מעילה בכל מקום אלא שינוי ע"כ ולשון מרי נופל על הממרה במזיר ובכוונתו להקניט כעניין שנ' ממרים הייתם וגו' לפיכך כאן שאמר הכתוב כאשר מת אהרן אחיך וגו' ורמז שמת מיתה קלה בנשיקה סבירה ליה לרש"י דעל אשר מעלתם בי אינו נתינת טעם למיתתם שמיתתם ודאי היתה מיתה טבעית ועל אשר מעלתם יהיה נתינת טעם למה שמתו מיתת נשיקה בלא צער ואמר שמה שעברתם על הציווי של ודברתם אל הסלע אינו חטא גמור אלא מעילה בעלמא בשוגג וטעות ואין ראוי שתסבלו מחמת זה צער מיתה רק עונש אחר וזה פשוט בעיני רש"י ואין צריך לפרש ואחר כך אמר על אשר לא קדשתם גרמתם לי שלא אתקדש כו' רצה לומר שהוא נתינת טעם למה שלא הוסיף ימים על ימיהם כדי שיהיו עוד מנהיגי' ויביאו את בני ישראל לארץ ישראל שזה ודאי משום עונש הוא לכך פי' על אשר גרמתם לי שלא אתקרש כו' כמו שפי' על אשר מריתם פי שהוא גם כן טעם לשלא יביאו את הקהל אל הארץ וגו' ומעתה נתבאר בפי' שלא היתה מיתת משה ואהרן עונש בחטא מי מריבה אלא העונש היה שלא יביאו את בני ישראל בתורת מנהיגות ומעתה יהיה פירוש הפסוק בפרשת חקת שאמר יאסף אהרן אל עמיו וגו' על אשר מריתם פי וגו' האי על אשר מריתם פי אינו נתינת טעם ליאסף אהרן אל עמיו רק הוא נתינת טעם לכי לא יבא וגו' למה לא יבא על אשר מריתם פי אבל יאסף אהרן אל עמיו באנפי נפשיה קאי וה"פ יאסף אהרן אל עמיו רצה לומר הגיע זמני הטבעים שיאסף אל עמיו וכי לא יבא וגו' הוא דבק עם על אשר מריתם פי' וגו' ויראה לי שזה הוא מדה כנגד מדה ממש שמפני שהם היו מנהיגיהם ומלמדיהם של ישראל להועיל מוטל עליהם שילמדו ליראה את ה' ולקדש שמו ית' ועתה שהיו הם הסבה שימרו ישראל את פי השם ולא יקדשו שמו מכאן והלאה ראויים הם לעונש זה שהם לא יהיו עוד מנהיגים ואע"פ שגם גרם הזה היה ע"י טעות ושגגה כמו שאמרתי גבי עונש המיתה לא דמי דשאני עונש חילול השם משאר עונשים שכיון שגרמו למרות את פי הש"י ושלא לקדש שמו ית' יביא זה גם כן לידי חילול השם וכבר אמרו חכמינו ז"ל אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם כלומר דגבי חילול השם ית' דין השוגג והמזיד דין אחד להם ואין להקשות לפי מה שאמרתי שעונשם לא היה אלא שלא יהיו עוד מנהיגיהם ומיתתם היתה מיתה טבעית ומצד זכותם היו ראויין להוסיף להם ימים על ימיהם למה לא הועיל כל תפילותיו והפצרותיו של משה שיבא אל הארץ ויראה אותה ושיקיים המצות שנוהגים בארץ למה לא נתן מנהיג אחר לישראל ומשה ישאר בחיים ויבא אל הארץ כאחד משאר העם מישראל או יהיה נשיא לשבט לוי יראה לי שזה תלוי בזה שהשם ית' שהוא היוצר כל והוא יתברך צופה כל הנסתרים והוא חפץ ביקרו של משה טבע האנושי וידוע דאף על גב שמשה התפלל על זה לכשיראה משה מנהיג אחר לישראל שהוא יהיה אחד מתלמידיו ולא הגיע לחצי מדרגתו של משה והוא ישב בתוך עמו כאחד מהם כפוף לאותו מנהיג ודאי יצטער בלבו על זה לא מצד קנאתו בו רק שטבע האנושי כן נותן ואם יניחהו בחיים ולא יבא אל הארץ כ"ש שיהיה צערו גדול יותר מזה לכך אמר הש"י דטבא לי' עבדי לי' כי טוב לו מותו וימות בנשיק' כל כך בלא צער מיתה כלל ויתענג בתענוג הגדול שאין לו שיעור הצפון לו בע"ה מכל חיי העולם הזה כי שכרו הרבה מאד ואינו צריך לשכר קיום מצות א"י ואף גם זאת אעשה לו למלאות רצונו שיראה את הארץ ואמר לו כי מנגד תראה את הארץ וגו' נ"ל: