לבוש האורה · ספר שמות · פרק 2 · פסוק 23

רש"י וימת מלך מצרים נצטרע והיה שוחט תינוקות כו' פי' דאם לא כן למה ויאנחו שמחו מבעי ליה אם היה וימת ממש אלא נצטרע ומצורע חשוב כמת והקשה הרא"ם וז"ל אבל לא ידעתי איך יתיישב המדרש הזה על ויאנחו בני ישראל מן העבודה דלפי המדרש הזה ויאנחו בני ישראל סתמא מבעי ליה שאז היינו מפרשים שנאנחו מחמת הגזרה הרעה על שחיטת הבנים לא מן העבודה עכ"ל והרג"א רצה ליישבו אבל בדוחקין שתלה עצמו במן העבודה דסיפא דקרא ואני אומר כי תלה עצמו בחגורתו כי מן הנראה דמן העבודה הזאת ומן העבודה דסיפא דקרא עבודה אחת היא אבל נ"ל כמו שאבאר וזה שאני אומר שאינו קושיא כלל דהואיל ועמדה לפני רז"ל קושית דויאנחו שמחו מבעי ליה ופרשו שנצטרע כו' לא עמדה כנגדם קושיית דמן העבודה כי אדרבה מלת העבודה הוא עצם הדרש ועקרו שאמר הכתוב שזאת השחיטה ששחט תינוקות ישראל בכל יום קרי עבודה מפני שהיא ודאי היתה עבודה אחת מעבודת האלילים שאין מדרך טבע חכמת הרפואה לרפאות המצורע בזה ר"ל בדמם של בני אדם אם לא שאמרו לו שבזה יעבוד עבודה לאחת מן האלילים אשר אמרו לו יועציו ובדו מלבם ועל ידי זה יתרפא כי גם הם כוונתם היתה להרוג ולהשחית זרע ישראל ומלשון המדרש נמי משמע כן שלא מצד טבע חכמת הרפואה נפלו על זה העניין דאם לא כן למה אמרו שישחוט קטני ישראל ק"כ בבוקר וק"כ בערב ואם על פי טבע הרפואה הטבע לא יחוש למספר דוקא כי הוא צריך להתבונן בטבע של המקבל הרפואה מה היא חם או לח ואין הקפדות המספר שייך אם לא על ידי סגולה אחת מן הסגולות או עבודת האלילים אחת מן העבודות ובא הכתוב לגלות זה באמרו מן העבודה שעל ידי עבודה אחת מן העבודו' לע"ז עשו כן ולזה ויאנחו בני ישראל ולכך חזר הכתוב וסיים ואמר ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה ואינו ר"ל עבודת הפרך שעשו בני ישראל כי לא מחמת עבודת הפרך עלתה שועתם אלא על ידי העבודה הזרה הזאת שעשה פרעה להקניט את הש"י בה בצירוף שועת בני ישראל בתפילתם עלתה שועתם לפניו ית' ויזכור את בריתו לגאלם ולא כל עיקר בזכותם אלא בהקנטת העבודה הזרה הגדולה הזאת שעשה פרעה וע"ד שאמר להם משה ג"כ במדבר כי לא בצדקתך מביאך וגו' כי אם ברשעת הגוים האלה וגו' כן היתה גאולתם זאת גם כן על דרך זה כי בזה נתמלא סאתם של פרעה ועמו וכל חרטומיו ויועציו: