לבוש האורה · ספר שמות · פרק 2 · פסוק 20

רש"י למה זה עזבתן הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב כו' שמעתי מקשין מנ"ל לרש"י שהכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שמא הוא כמשמעו וכפשוטו שרצה לגמול לו חסד על הטובה שעשה עמו בדלה דלה אעפ"י שלא הכיר אותו והיה זה מצד טוב מזגו של יתרו לשלם טובה למי שעשה עמו טובה ונ"ל דדייק זה רש"י מדאמר למה זה עזבתן את האיש לא היה לו לומר אלא למה זה עזבתן אותו כמו שאמר ואיו קראן לו וקאי הכל למעלה על איש מצרי הצילנו ואם כן את האיש למה לי אלא ה"ק להו אתם קראתם אותו איש מצרי אין זה איש מצרי כלומר אין זה מזרע מצרים אלא איש אחר הוא לפי דברים שאתן אומרים שהמים עלו לקראתו וכאלו אמר ידעתי את האיש שאינו מזרע מצרים אלא מזרע אחר הואיל ועלו המים לקראתו ולכך אמר רש"י הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב כלומר כי ודאי יתרו ידע זה כבר שדרך המים לעלות לקראת יעקב או זרעו כי הוא היה מחכמי יועצי פרעה כדאיתא במדרש וידע שעלה הנילום לקראת יעקב בבאו לשם וברך בזה גם את פרעה שיעלה הנילוס לקראתו כמו שפרש"י למעלה גבי ויברך יעקב את פרעה ובזה מתורץ גם כן קושיית הרא"ם שהקשה כאן מנא להם לרז"ל לומר שעלו המים לקראתו שמא השקה הצאן ע"י דליה ושאיבה כדרך השואבות שהם בלא עליית מים כמו שאמרו דלה דלה וגו' שאפשר לומר מתשובת יתרו שדקדק עליהם שלא יאמרו מצרי הוא למדו רז"ל לומר כן דאם לא כן מאין ידע שאינו מזרע מצרים ובזה מתורצת גם כן קושיא שלישית מה שמקשין העולם על מה שפרש"י בסמוך ויאכל לחם שמא ישא אחת מכם מקשין גם כן קושיא זו שמא הוא כפשוטו שרצה להאכילו לחם על הטובה שעשה לו אבל לפי זה אתי שפיר דק' לי' לרש"י אם הי' כפשוטו מה צריך יתרו להודיע לבנותיו תוך שאלתו ששאל למה זה עזבתן וגו' שזה האיש אינו מצרי כמו שאמרו הן מה לי אם הוא מצרי או אדומי או מאומה אחרת אם לא היתה כוונתו רק לגמול לו חסד על הטובה שעשה עם בנוחיו מה לו וליחוסו יהי' מי שיהיה מצרי או אדומי עכ"פ היה צריך לגמול לו חסד על הטובה אם היתה כוונתו כך לכך הוא מפרש שהיה רוצה להשיא לו אחת מבנותיו וזהו ויאכל לחם שהיא אשה כמו שפרש"י לעיל גבי כי אם הלחם אשר הוא אוכל ולכך הגיד להם יחוסו נ"ל ועוד נ"ל דדייק רש"י זה שפי' ויאכל לחם ישא אחת מכם מדאמר להם יתרו למה זה עזבתן אותו למה לא אמר ואיה הנחתם אותו או למה זה לא לקחתם אותו תוך הבית וכה"ג אלא כך אמר להן לבנותיו למה זה עזבתן אותו כלומר למה לא נדבקתם בו אחת מכם כאשר בבעל ע"ד שאמר הכתוב על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו כי כמו שנ' לשון זה על האיש כן נוכל לאמרו גם כן על האשה ואדרבה היא נדבקת בו יותר וכן אמר דוד ע"ה שכחי עמך ובית אביך וגו' וש"מ שעיקר שאלתו היתה למה זה עזבתן אותו לשון עזיבת אישות ולכך סיים דבריו ואמר ויאכל לחם ר"ל שישא אחת מכם נ"ל: