לבוש האורה · בראשית · פרק 1 · פסוק 28

רש"י וכבשה חסר ללמדך כו' לשון גו"א רק מדסמך קרא אצל פרו ורבו דרש ג"כ ללמד שהאיש שדרכו לכבוש הוא מצווה על פריה ורביה כו' עכ"ל ול"נ דלא צריכינן לטעמ' דסמיכות דבלאוהכי משתמעי שניהם לדעת רש"י דקאמר ועוד כו' דס"ל לרש"י מדלא כייל להו הכתוב ויאמר פרו ורבו ומלאו וכבשו את הארץ ע"כ צריכינן למדרש דכינוי דוכבשה לא קאי על הארץ רק על הנקיבה א"כ ש"מ פירושו שהוא כובש אותה ר"ל שהזכר שנזכר בכח ציווי פרו ורבו הוא כובש את הנקיבה שלא תהא יצאנית ומה שהתחיל לומר חסר וי"ו אינו אלא כמו ראייה בעלמא כלומר והא ראייה שכן הוא פירושו שהרי כתיב חסר וי"ו ללמדך כו' והרי הוא כאלו כתי' וכבשה קמץ תחת השי"ן ומדלא ננקד וכבשה בקמץ תחת השי"ן שאז היתה משמעותו כפשוטו על הנקיבה ש"מ דכינוי וכבשוה לא קאי דווקא על הנקיבה לבדה אלא ג"כ על מלת הארץ שלפניו וכתב וכבשוה בלשון רבים אעפ"י דע"כ לא קאי על הזכר והנקיבה שהרי הנקיבה אין דרכה לכבוש אלא על כרחך קאי על אנשים רבים ור"ל אנשים דעלמא יכבשו הארץ וכיון דכבשוה הנאמר בלשון רבים לא קאי אלא על אנשים ממילא למדנו דכינוי הרבים דפרו ורבו ג"כ לא קאי אלא על אנשים דעלמא ולא אנקיבות דהא בדיבור וציווי אחד נאמרו פרו ורבו ומלאו וכבשו וגו' וש"מ מי שדרכו לכבוש כו' הוא מצווה כו' וה"ה אי הוה כייל להו הוי דריש ליה ג"כ דמי שדרכו לכבוש כו' הכי אבל אין לפרש דמחסרון הוי"ו לבדו דריש שהזכר כובש כו' ומנקודת השור"ק ולא בקמ"ץ ש"מ שהאיש שדרכו לכבוש כו' הוא מצווה על פריה ורביה כו' דס"ל לרש"י שיש אם למקרא ולמסורת שאין כאן מסורת כל כך בחסרון הוי"ו לדרוש ממנו שהזכר כובש הנקיבה כו' שהרבה פעמים מצינו שורק בא במקום מלאפום והוא לשון רבים בחסרון וי"ו ולא דרשינן כך אם לא היתה ג"כ לפנינו קושיית דהוי ליה לכיילינהו בהדי הדדי ש"מ שבא לחלוק כינוי דוכבשה לשני עניינים ללמד שהזכר כובש כו' וללמד שמי שדרכו לכבוש הוא מצווה כו':