לבוש האורה · בראשית · פרק 6 · פסוק 13

רש"י והורגת טובים ורעים: לשון הג"א אע"ג דכאן לא הרג את נח אדרבה היה ניצול ה"פ קץ כל בשר בא לפני והירגת טובים ורעים את הצדיק והרשע יחד לכך עשה לך תיבת וגומר שתהיה אתה נבדל מהם ולא תהיה אצלם ולכך לא תאבד עמהם עכ"ל. וא"כ לפי דבריו תהיה הכוונה בטובים על נח ואינו נכון שא"כ היה לו לרש"י לכתוב זה גבי עשה לך תיבת וגומר ועוד חלילה לו ית' להמית צדיק עם רשע אפילו במקום שיש זנות אין זה ממדת הצדיק והישר חלילה לכך נ"ל דה"פ דק' לו לרש"י על מאמר קץ כל בשר וגומר וכי אפשר לומר כן שתתמלא סאה כולם בבת אחת וברגע אחד שאי אפשר שלא יחטא אחד יותר מחבירו או נשתקע בחטא יותר מחבירו למה אם כן ימותו כולם ברגע אחד לכך אמר כי כן הוא המדה במקום שיש זנות שהורג' טובים ר"ל אותם שלא נתמלאו סאתם עם הרעים ר"ל אותם שנתמלאו סאתם דהא מ"מ כולם חטאו באותו חטא אבל להמית עמהם צדיק שלא חטא כלל חלילה לו ית' ומה שצוה לו לעשות תיבת עצי גופר וגומר לא מן הטעם שכתב היא רק מן הטעם שכ' רש"י בפירוש גבי פסוק עשה לך תיבת בסמוך ע"ש:

רש"י בא"ד לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל: הג"א כתב טעמים מ"ט לא נחתם הדין אלא על הגזל וטעמים חלושי מאד הם בעיני ומפני שהאמת הוא שודאי צריך לתת טעם שהרי וודאי חטא הזנות עבירה גדולה היא יותר מחטא הגזל שהורגת טובים ורעים והש"י לא עביד דינא בלא דינא ולמה לא נחתם אלא על הגזל לכך אענה חלקי אף אני ואומר נ"ל דטעמא רבה הוא שלא נחת' הדין אלא על הגזל וזה כבר ידוע כי הש"י ארך אפים ומאריך אף אולי ישובו ולכך על חטא הזנות שהוא בינו ית' לבין הבריות ואין מי מן התחתונים שיתבע את הדין ואז גם מדת הדין של מעלה ג"כ אין לה מקום להתעורר ולקטרג לכך הש"י שהוא בעל רחמים מאריך אפו אולי ישובו אבל בחטא הגזל שהוא בין אדם לחבירו והנגזול צועק חמס לפניו יתברך על הגזלן ומבקש ומתחנן לפניו ית' שיעשה לו דין ומפני שהיא ית' דיין אמת הוא שומע צעקתו ומרחם על הנגזל ויחרה אפו בגזלן כעניין שנא' כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ופוסק לו את דינו ויחתמהו ומתוך שחרה אפו אז מ"ה של מעלה ג"כ מתעוררת ומקטרגת לפניו ית' על הבריות כי כן הוא המדה שהכוחות העליונים אינם מתעוררים אלא ע"י התעוררות התחתונים ומזכיר שאר העונות ואז יעיר חמתו מלפניו ית' ויצא הקצף רחמנא לצלן והורגת טובים ורעים אם יש בהם חטא הזנות נ"ל וע"ד שא' חז"ל חלק לבם וגו':

רש"י בא"ד הנני משחיתם את הארץ כמו מן הארץ: ק' לרש"י אם לשון את בכאן מורה על הפועל כמו שאר אתין שבתורה היה לו לכתוב ואת הארץ בוי"ו שכן הוא משמעות כוונת הלשון הנני משחית אותם ואת הארץ לכך פי' שתי אלי הלשונות שבשניהם אין צריך הוי"ו: