רש"י וידום אהרן קיבל שכר על שתיקתו כו' ע"כ מה שהפך רש"י פירושו לפרש וידום אהרן קודם בקרובי אקדש נ"ל משום שצריך לסמוך פירושו לסוף הדיבור הקודם שסיים אותו בזה הלשון עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך מפני שיש להקשות על אותו הפי' דמן הכתוב שאמר ויאמר משה אל אהרן וגו' משמע שבא משה לנחמו אשר האמת הוא כן שמצד האמת נחמה גדולה היא זו שמצד חשיבותם חפץ בם הקדוש ברוך הוא ולקחם לישיבה של מעלה ועל דבר כזה אין ראוי להתאבל אלא שמטבעי בני אדם אינו נחמה ואדרבה דברים כאלה מעוררים הבכי יותר שמפני שהיה המת אדם חשוב האבל מתעצב עליו הרבה ומתאבל עליו יותר ומרבה בבכיה על העדרו לכך מביא רש"י מיד וידום אהרן כלומר אע"פ שהוא כנגד הטבע שתק אהרן ולא הרבה בבכיה על דברי משה וחשבו לו הקב"ה לשבח ונתן לו שכר עליו והרי הוא כאילו דיבור אחד עם הדיבור הקודם ואח"כ חוזר רש"י לדרכו ולפרש הכתובים כסדרן:
קריאה במקור
לבוש האורה · ספר ויקרא · פרק 10 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wrocław, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177