רש"י ולהורות יכול יהא חייב מיתה ת"ל אתה ובניך אתך כהנים בעבודתם במיתה ואין חכמים בהוראתם במיתה ע"כ והרא"ם פי' יכול יהא הוי"ו של ולהבדיל והוי"ו של ולהורות מוסיף לענין ראשון לומר שאף אלו במיתה תלמוד לומר אתה ובניך אתך כו' מכאן משמע דסבירא להו לרבותינו ז"ל דאתה ובניך קרא יתירה הוא ולפיכך דרשי ליה למיעוטא וק' דהא אתה ובניך לגופיה הוא דאתא לכלול גם הבנים בכלל האזהרה וליכא למימר דממלת אתה דרשו למיעוטא דה"ל למכתב יין ושכר אל תשת ובניך אתך דא"כ אתה במיתה ואין בניך במיתה מבעי ליה עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר דהיאך יאמר אתה במיתה ואין בניך במיתה דהא מסיים הכתוב ולא תמותו לשון רבים ואם כדבריו ולא תמות מבעי ליה ואפשר שטעות נפל כאן וראוי להיות דא"כ אתה במיתה ואין חכמים בהוראתן במיתה כלומר היה לו לרש"י לדייק ולומר מלת אתה לבדו כיון דמיעוטא ממלת אתה הוא ולא היה לו לומר אתה ובניך אתך וגו':
קריאה במקור
לבוש האורה · ספר ויקרא · פרק 10 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wrocław, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177