לבוש האורה · בראשית · פרק 14 · פסוק 13

רש"י לפי פשוטו זה עוג כו' פי' לפי פשוטו דקרא של לשון הפליט משמעו הפליט שפליט מזאת המלחמה שכן דרכן של יוצאי מלחמה להיפלט על נפשם כשיראו שהשעה צריכה לכך כן היה בכאן וזה עוג והוא שכתוב כו' וכאלו לשון רש"י הפוך הוא והכי הל"ל לפי פשוטו שפלט מן המלחמה ר"ל דקאי עלה וזה עוג הוא שכתוב כו' אלא שלא דק בלשונו ולפי פשוטו לא חש לפרש ה' הידיעה רק הפליט מי שהוא והה' תפארת הלשון הוא אבל לפי מדרשו דריש ה"א הידיעה שקראו הפליט הידוע משמע שזה השם הוא שם התואר שלו על שם מעשיו מפני שגם כבר קודם זה היה זה הפליט ידוע בזה השם לפי שפלט מדור המבול כו' לכך קראו הפליט ואשר האריך כאן הרב גור אריה בטעם אריכות חייו של עוג אם הוא הפליט מן המבול אם היה דברי עיון פילוסופיי' יש לי לפקפק עליהם הרבה מאד מאד ואולי אינה אלא דבר נבואה ואין להרהר אחריהם אבל אני אומר אינו קושיא כלל כי הש"י הרואה את העתידות ידע שמתוך כובד המלחמה שתהיה בין המלכים האלו לא יהיה בטבע אחד מיוצאי המלחמה להיות נשאר פליט להגיד לאברם כי נשבה אחיו רק עוג שהיה מן הנפילים וממלומדי המלחמה ויכול לסבול קשרי המלחמה עד שישאר פליט להגיד לאברם שנשבה אחיו ואפשר לי לומר עוד שלא היתה כוונת הש"י בשביל זכותו של לוט שינצל מהם בזכות אברם רק עצת ה' היתה לשמח את הצדיק אברהם שיחזה נקם וירחוץ בדם הרשע אמרפל שהפילו לכבשן האש ולא הגיע יומו של אמרפל ולא נתמלא סאתו עד היום הזה ואולי כי אחר שנתגדל אברהם וראה נמרוד הוא אמרפל את גדולתו והצלחתו בא אליו כמו שעשה אבימלך ליצחק וכרת עמו ברית שלם שלא ינקום ממנו נקמת הפילו לכבשן האש ולא היה אברהם יכול לנקום נקמתו ממנו מחמת הברית עד עכשיו ששבה אחיו ופרץ הוא את גדר הברית תחלה ומעכשיו היה רשות לאברם להתגרות עמו מלחמה להורגו וליקח ממנו נקמתו שהפילו לכבשן האש וזה הי' ידוע לעוג כי ידע מה שהיה ולפי שחשקה נפשו בשרה בא לבשר את אברם כי אמר שיהרג וישא את שרה אבל אברם שמח בשמעו את השמועה הזאת ויום בשורה הוא לו שיבא סבה שיהרג שונאו ובטח באלוקיו שיהיה בעזרו ויצא לקראתו ולכך החיה הש"י את עוג עד עכשיו ואולי גם זה הוא הטעם שהשאירו הש"י במי המבול כי לא בצדקתו רק שהיה מוכן לשליחות זה ואם החיה את העורבים לשליחות אליהו ז"ל אין זה מן התימה ועכשיו בזכות הזה שקיים שליחותו וגרם לאברם שינקום נקמתו מאמרפל אעפ"י שהוא לא כן ידמה רק לישא את שרה היתה מחשבתו מ"מ אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שהיה לו קצת זכות מזה בהצלתו את לוט ובשמחו את אברם ליקח נקמתו מאמרפל לפיכך זכה שהחיהו הקב"ה וקבל שכרו בעולם הזה וחיה עד ימות מרע"ה שהרגו כדי שמאז והלאה יאבד מן העולם הזה והבא ואין להרהר יותר בטעם מדות הש"י בעונש ובשכרו נ"ל:

רש"י בא"ד שכרתו עמו ברית פירוש לא שהם היו בעלים ממונים על הברית של אברם שהיו לו עם אחרים רק שהם עצמם שכרתו עמו ברית שלא מצינו שכרת אברם ברית עם אחרים רק עמהם מצינו שהיו רעיו ואנשי בריתו בכל דבר: