לבוש האורה · ספר שמות · פרק 21 · פסוק 2

רש"י כי תקנה וגו' כשהוא אומר וכי ימוך אחיך ונמכר לך הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור כו' הקשה הרא"ם ז"ל וז"ל דלמא לעולם אימא לך כי תקנה במוכר עצמו אמור וכי ימוך נמי במוכר עצמו אמור אלא שנשנה מפני לא תעבוד בו עבודת עבד שנתחדש בו ללמד שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעול לו מנעלו וכיוצא בו וליכא למימר הרי מוכר עצמו אמור שכבר כתוב שם ולא היה צריך לחזור ולכותבו כאן שכבר פרשנו שהברייתא הזאת אתי כת"ק דר' אליעזר דסבירא ליה דהמוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש ואם כן חזר וכתבו כאן ללמד שגם הוא יוצא בשש עכ"ל והרג"א חשב ליישבו וז"ל דאין לומר דזה הוה פרשה שנאמרה ונשנית ולא נשנית רק בשביל דבר שנתחדש בה דהיינו דבר שהוא חידוש לגמרי אבל לא תעבוד בו עבודת עבד אין זה דבר נתחדש דהכל הוא בשביל שיצא ביובל ואין זה כמו שאר עבד שקנוי עבד עולמית כו' וזה לא הוי חידוש כיון דהכל הוא טעם שאינו עבד עולמית רק עד היובל עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר שהרי לא תירץ כלום דלפי דבריו נימא אע"ג דלא תעבוד בו עבודת עבד אינו חדוש שלא נכתב אלא בשביל שיצא ביובל אם כן נימא שדין שיצא ביובל כשפגע בו תוך שש זהו חדושו שלא הוזכר כאן בפרשה זו והדר קושיית הרא"ם לדוכתא ועוד תמיהני מאד כיון דלפי דבריהם לת"ק דר' אליעזר קיימינן דלית ליה ג"ש דשכיר שכיר לילף מינה דמוכר עצמו יוצא בשש וא"כ לא הוזכר שש בכל הפרשה דוכי ימוך וגו' אם כן מה זה שאמר רש"י הרי מוכר עצמו כו' אמור מאי אריא אמור דמשמע דכבר נאמר פעם אחת ואומרה פעם שנית הלא מה שנאמר שם לא נאמר כאן כלל ומה שנאמר כאן לא נאמר שם כלל ויותר תמיהני על הרא"ם שכתב וז"ל הרי מוכר עצמו אמור ואין שם שום חידוש בפרשה לומר שחזרה ונשנית בעבורו וא"כ מה ת"ל כי תקנה כו' עכ"ל ולא אוכל לירד לסוף דעתו ולא אבין מה קאמר ואין שם שום חידוש כו' והלא כולה חידושה שהיא שכל מה שהוזכר שם הכל חידוש ואין שם דבר אחר רק חידוש ותדע דהא בפרשה זו לא כתיב אלא ויצאה אשתו עמו דלמדין ממנו שהקונה עבד חייב במזונות אשתו ולא הוזכרו כאן בניו ושם כתיב ויצא מעמך הוא ובניו וא"ר שמעון מכאן שרבו חייב במזונות בניו ולא הוזכרה שם האשה מפני שסמך אפרשה דהכא וגם מה שכתב כאן רש"י חייב במזונות אשתו ובניו לא כתב כן אלא שסמך אפרשה דהתם והרי כוונת התורה בפירש שלא לכתוב בפרשה אחת מאלו שתי הפרשיות מה שכתב בחברתה והרי כולה חידושה ולא שייך לומר הוכפלה דבשלמא לר' אליעזר דאית ליה ג"ש דשכיר שכיר ללמוד ממנה שמוכר עצמו יוצא בשש וא"כ הוזכר שש בפרשת וכי ימוך בג"ש דשכיר שכיר קאמ' הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור שגם דין שש דבר באותו פרשה בג"ש אלא לת"ק דלא הוזכר כלל שש בפרשה וכי ימוך מאי קאמר רש"י שאמר הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור שכבר אמור דין מוכר עצמו פעם אחת ולמה לו לכותבו כאן פעם שנית והרי כלמה שנאמר שם באותה פרשה לא הוזכר כאן ומה שנ' כאן לא הוזכר שם דבפרשה דהכא לא הוזכר דין שש וגו' ואם אדוניו יתן לו אשה וגו' ודין רציעה ולא הוזכר כאן לא תעבוד בו עבודת עבד ולא שיצא ביובל ושם הוזכרו ולא הוזכרו שם דין שש וכל מה שנ' בפ' זו וא"כ דלמא שתי הפרשיות מיירי במוכר עצמו וכל אחת מדבר בדין בפני עצמו ותרוייהו במוכר עצמו מפני דוחקו לכך נ"ל שאין פי' הרי מוכר עצמו אמור דהכא כפירושו בשאר מקומות לומר דבפעם שנית למה לי אלא הכי קאמר הרי מוכר עצמו אמור שם והזכיר שם דינים אחרים ואם הפרשה דהכא מיירי גם כן במוכר עצמו היה לו לכוללם בפ' אחת שאין זה דרך התורה לחלק דין של אחד לשתי פרשיות שאעפ"י שהמדה היא לכתוב פר' אחת ואחר כך לשנות אותם פעם שנית היינו כדי לחדש בה דבר אבל כותב גם כן מה שאמר בה כבר אבל לחלק פרשה אחת לשתים ולכתוב בכל אחת דברים מיוחדים ומה שבזו אינו מזכיר בזו אין זה מדה בתורה כלל אלא עכ"ל דהתם מיירי במוכר עצמו והכא מיירי במכרוהו ב"ד ואע"פ שחזר וכתב דין מכרוהו ב"ד בפ' ראה כי ימכר וגו' היינו לחדש בה שני דברים כמו שפרש"י שם ומעתה אין כאן שום קושיא כלל מה שהקשו הרא"ם ז"ל והרג"א: