לבוש האורה · ספר שמות · פרק 21 · פסוק 1

רש"י ואלה המשפטים ולמה נסמכה פר' דינין כו' הרא"ם הקשה כאן כמה קושיות ומתוך הקושיות הוכיח אמתת כוונת פשוטו של רש"י ז"ל וז"ל ונ"ל דהכי פירושו דהא דלא פתח בטעם הסמיכות אלא אחר טעם הוי"ו הוא משום שאין מנהגו להביא סמיכות מפרשיות אלא באותן שאינן כתובות על הסדר ומפני שאינו ידוע שהפרשה הזאת היא שלא על הסדר אלא מהוי"ו של ואלה שהוא מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני שפירושו מה הדברות נאמרו בסיני במאמר כל ישראל ובקולות וברקים אף אלו כן ולא בשאר כל המצות שנתנו למשה לבדו בתוך המ' יום שעמד בהר דאם לא כן תיפוק ליה מקרא דאלה המצות ואם כן פר' משפטים גם כן בעת הדברות נאמרה ולמה נסמכה לפרשת מזבח שלא על הסדר לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש בלשכת הגזית שהוא קרוב למזבח עכ"ל בלי ספק שכן הוא האמת בדעת רש"י וכן משמעות לשונו והקשה הרג"א וז"ל וכל פירוש זה אינו נכון שהרי אמר מה הראשונים מסיני אף אלו כו' ולא אמר מה יו"ד דברות מסיני וגם על פרשת מזבח קאי מה הראשונים מסיני ועוד לא הוה ליה למימר מה הראשונים מסיני רק מה הראשונים בקולות וברקים ועוד הרי כתיב את עשרת הדברים דבר ה' אל כל קהלכם וגו' ולא יותר עכ"ל ומתוך כך הוציא דברי רש"י חוץ פשוטן יעויין בדבריו ואני אומר שאין בכל הקשיות שום ממשות כלל ראשונה מה שהקשה דהוה לי' למימר מה י' דברות מסיני כו' לא דקדק בדברי רש"י ז"ל שרש"י לא אמר מה הראשונים מסיני אף האחרון מסיני אלא אף אלו מסיני שאלו אמר רש"י אף האחרונים מסיני היה קצת מקום לקושיתו אלא שאעפ"כ לא היה ראויה לסתור דברי הרא"ם ז"ל אבל רש"י ז"ל נשמר אפי' מזה והכי פירש דרש"י קאי על כל מה שנאמ' בפרשה שקודם זאת הפרשה והיא מתחילת וידבר אלקים עד סוף הפרשה והכי קאמר מה הראשונים שבפרשה הקודמת דהיינו הי' דברות מסיני אף כו' לאפוקי האחרונים שבפרשת הקודמת דהיינו פרשת כה תאמר וגו' אינה מסיני ולכך לא סיים בדבריו כאן אף אחרונים אלא אף אלו כו' כי האחרונים ממלת הראשונים כוונת על פרשת כה תאמר וגו' ומה שהקשה עוד דהל"ל מה הראשונים בקולות וברקים אף אלו כו' גם בכאן לא ירד לסוף דעת הרא"ם שהרי לפי דברי הרא"ם ז"ל שכתב ולא בשאר כל המצות שנתנו למשה כו' דאם לא כן תיפוק ליה מקרא דאלה המצות כו' ע"כ אין פירש דברי רש"י ז"ל שאמר מה הראשונים מסיני כו' כוונתו לומר שכמו שהראשונים נאמרו מסיני כן אלו כו' דההיא מאלה המצות נפקי אלא הכי קאמר מה הראשונים ר"ל מהותם והוייתם כלומר כמהות נתינת הראשונים מסיני שהיו בקולות וברקים כן היה מהות נתינת המשפטים בקולות וברקים כו' ומה שהקשה הרי כתיב את עשרת הדברים דבר ה' אל כל קהלכם וגו' ולא יותר אין כאן קושיא כלל דודאי עשרת הדברים לא נזכרו באופן שנזכרו אחר כך המשפטים כי העשרת הדברים נזכרו מתחלה בדיבור אחד מה שאי אפשר לאדם לומר כן ואחר כך חזר ופי' כל דיבור ודיבור בפני עצמו כמו שפי' רש"י לעיל על פסוק את כל הדברים האלה וגו' וכשחזר ופירש שמעו ישראל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה ואחר כך כשיראו מפני האש הגדולה התחיל משה מדבר ומשמיע שאר הדברות לישראל והקב"ה מסייע לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע כמו שכתב על זה משה ידבר והאלקי' יעננו בקול כמו שפירש"י שם ואם כן שמעו ישראל כל העשרת דברות בפי' בעודם עומדים לפני הר סיני אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה ושאר השמנה דברים מפי משה אבל אחר שסיים הש"י פעם השנית כל העשרת דברות והשמיעם משה לישראל עדיין היו נמשכין קולות ובדקים ונשארו ישראל עומדים על מעמדן לפני הר סיני ובתוך כך דבר הש"י אל משה פרשת המשפטים וישראל לא שמעו אותם מפני הקולות וברקים ומשה נגש אל הערפל ושמע וגם משה לא השמיעם לישראל באותו מעמד עד שירד אח"כ מן ההר ואחר כך פסקו הקולות וברקים וא"ל הש"י למשה אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי וגו' ורצה לומר כל המ' יום הראשונים ולמד עמו כל המצות כדילפינן מאלה המצות וגו' והרי הבדל גדול יש בין המשפטים ובין שאר כל המצות שאלו נאמרו בקולות וברקים ובמעמד כל ישראל ואלו לא נאמרו בקולות וברקים ובמעמד כל ישראל ואם כן שפיר קאמר קרא את עשרת הדברים דבר ה' אל כל קהלכם וגו' ולא יותר שהרי לא דבר ה' אל כל הקהל וששמעו כל הקהל קצתם מפיהם וקצתם מפי משה באותו מעמד הנבחר רק עשרת הדברים אבל פרשת המשפטים אע"ג שנדבר באותו מעמד לא נדבר אל הקהל רק אל משה וגם משה לא השמיעם באותו מעמד עד שירד מן ההר ואם כן כל דברי הרא"ם ז"ל הם ברורים ונכונים ואמתיים וכן הם משמעות לשונו של דברי רש"י ז"ל בלי ספק וכל המפרש אותם בענין אחר אינו אלא טועה: