לבוש האורה · ספר שמות · פרק 12 · פסוק 49

רש"י תורה אחת וגו' להשוות גר לאזרח אף לשאר מצות שבתורה לשון הרא"ם במכילתא שם אמרו לפי שהוא אומר וכי יגור אתך גר וגו' אין לי אלא פסח שהשוה בו את הגר לאזרח שאר כל מצות שבתורה מניין ת"ל תורה אחת יהיה לאזרח ולגר בא הכתוב והשוה הגר לאזרח בכל מצות שבתורה ע"כ והקשה הרא"ם ואמר וז"ל ואיני מבין דבריהם שהרי גבי פסח אי לא כתיב ביה וכי יגור ועשה פסח דמשמע שכל המתגייר יעשה פסח מיד לא היה צריך להשוותו לאזרח לומר מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד משום דדבר פשוט הוא דגר שנתגייר הרי הוא כישראל לכל דבריו ואם כן לא היה צריך זה לשאר כל המצות עכ"ל ותירץ כיון שכתב והיה כאזרח וגומר להשוות את הגר לאזרח היה עולה על הדעת לומר שאין הגר שוה לאזרח אלא לעניין פסח בלבד הוצרך לומר תורה אחת להשוות כו' ע"כ ולא ידעתי מאי קאמר דמהי תיתי לומר שאין הגר שוה לאזרח אלא לעניין פסח בלבד כו' כיון דהסברא הוא שהוא שוה בכל התורה אי משום דכתיב והיה כאזרח וגו' האי לגופיה אצטריך שלא נחשוב שפי' וכי יגור אתך גר ועשה פסח הוא שכל המתגייר יעשה פסח מיד כו' וא"כ סברא דגר שנתגייר הוא כישראל לכל דבריו חזרה למקומה ומהיכן היא ממועטת אי מוהיה כאזרח הארץ לגופיה אתא ואין לומר דה"ק דלא לכתוב לא וי"ו ולא ה"א ר"ל לא לכתוב וכי יגור ועשה פסח ולא היה כאזרח וגו' אלא עכ"ל מדאצטריך וכי יגור ש"מ שהיה עולה על הדעת לומר שאין הגר חייב בפסח כלל כי אינו שוה לישראל לכך הוצרך לומר וכי יגור אתך גר ועשה פסח וגו' לאשמועינן שגם הגר חייב בפסח כשאר ישראל וכדי שלא נחשוב לומר שפי' ועשה פסח הוא שכל המתגייר יעשה פסח מיד הוצרך לכתוב והיה כאזרח הארץ מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד אבל לעולם סברא שאין הגר חייב בפסח נשארה במקומה אי לא כתב וכי יגור ומינה שאין הגר שוה לישראל לכל דבריו ולכך הוצרך לכתוב תורה אחת להשוות הגר לאזרח כו' שאין זה מדה שבתורה שהרי בי"ג מדות התורה נדרשת בבניין אב כו' ואם כן גם אי לא כתב תורה אחת כו' היינו צריכין לומר דוכי יגור ועשה פסח והיה כאזרח הארץ וגו' הוא בניין אב לכל התורה כולה שהגר שוה לאזרח כו' ואם כן הדרא קושיא לדוכתא תורה אחת למה לי גם הרג"א נכנס פה בדוחקין יעויין בדבריו לכך נ"ל לומר דה"פ דמכילתא דאצטריך תורה אחת להשוות הגר כו' דאי לאו תורה אחת ה"א דוכי יגור ועשה פסח וגומר הוי אתי למעוטי שאר מצות משום דגבי שאור גם כן כתיב למעלה שאור לא ימצא בבתיכם וגו' בגר ובאזרח הארץ וה"א שאור ופסח הוי שני כתובים הבאים כאחד ולמיעוטא אתו שאור ופסח אין שאר מצות לא שכן היא המדה שני כתובין אין מלמדין לכך הוצרך לכתוב תורה אחת להשוות גר לאזרח אף לשאר מצות שבתורה ואין להקשות אם כן לכתוב תורה אחת ולא לכתוב שאור ופסח דשאור ע"כ אצטריך דמצות שאור נאמר בראש חדש ניסן ותורה אחת לא נאמר עד י"ד בחדש כמו שפרש"י בהדיא ואם כן היאך יעמוד משה בראש חדש ניסן להזהיר את ישראל על שאור ולא יזהיר גם את הגר עמהם מי יגיד להם שהם נכללו בכלל ישראל ותורה אחת עדיין לא נאמרה והשתא אף על גב דכתיב גר בשאור אף על פי כן הוצרך לחזור ולכותבו גבי פסח משום דה"א לא עדיף גר מבן נכר שנתנכרו מעשיו או מערל שמתו אחיו מחמת מילה וכיון שהם לא יעשו פסח אף על פי שהם באזהרת שאור גם הגר לא יעשה קמ"ל דהגר עדיף מינייהו וחייב לעשות הפסח והשתא אף על גב דשאור ופסח תרוייהו צריכי זה משום שנ' בראש חדש וזה משום בן נכר וערל מ"מ כיון שהצריכותא האילו אינם מעין שאר צריכות' הנאמרות בשאר שני כתובים שבתורה דבשאר שני כתובים אינו מעלה ולא מוריד זמן אמירתם מטעם שאין מוקדם ומאוחר בתורה שזה גם כן מדה בתורה אחר שנתנה משא"כ כאן דע"כ משום קדימת הזמן דשאור לפסח הוצרך להזהיר בו את הגר ולא סמך על תורה אחת או על וכי יגור דהוי למדים שאור מק"ו דפסח אלא מפני שעדיין לא נאמר לפיכך ה"א דמ"מ לא נפקו אלו שני הכתובים ממדת כל שני הכתובים הנאמרים בתורה ואין מלמדים הוצרך לכתוב תורה אחת כו' וא"ל א"כ לכתוב תורה אחת ולא לכתוב וכי יגור וגו' דהא תורה אחת בפסח כתיב ופשיטא דקאי גם ע"פ דאדרבה ה"א הואיל ובעניני' דפסח כתיב לא קאי אלא על פסח לבדו וה"ל תורה אחת עם הגר הנאמר בשאור שני כתובים ואין מלמדין לכך הוצרך לכתוב וכי יגור וגו' והיה כאזרח וגו' כדי לייתורה תורה אחת וגומר ללמד ממנו להשוות הגר לאזרח לכל התורה נ"ל וזה כפתור ופרח: