לבוש האורה · ספר שמות · פרק 12 · פסוק 43

רש"י כל בן נכר ואחד גוי ואחד ישראל משומד במשמע נ"ל מדכתיב בן נכר ולא כתיב נכר סתם כל נכר לא יאכל בו דייק לה דע"כ אין פירושו בנו של נכר אעפ"י שהוא גר לא יאכל בו דהא כתב וכי יגור אתך גר וגו' ואם פירושו בנו של נכר והוא גם כן נכר תיפוק ליה שהוא עצמו נכר בן למה לי אלא עכ"ל בן שהוא עצמו נכר ואין אביו נכר היינו שנתנכרו מעשיו כמו בן דעת בן חכם ישמח אב וגו' והיינו משומד וגוי מהול לשם גרות וחזר לסורו כמו שאבאר בע"ה ומה שכתוב ואחד גוי במשמע פי' הרא"ם וז"ל פי' גוי מהול ואינו ר"ל שמהמקרא הזה אנו למידין שניהן דהא גוי מתישב ושכיר נפקא אפי' ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושבו או שכירו כדלקמן אלא ה"ק דמקרא דבן נכר גם הגוי במשמע אלא דלא אצטריך קרא למשומד עכ"ל ואין זה במשמעות לשונו של רש"י ז"ל דמשמע דשניהם מהאי קרא נפקי לכך נ"ל דודאי גוי דקאמר רש"י הכא גם הוא נלמד מבן נכר ופירושו גוי שנימול לשמים להיות גר גמור ואח"כ חזר לסורו שזה אינו נלמד מתושב ושכיר שפירושו גבעוני מהול או ערבי מהול שהם תחלת מילתם לא היתה לשמים אבל זה תחלת מילתו היתה להיות גר גמור אלא שחזר לסורו ולפיכך נקרא גם כן שנתנכרו מעשיו שהרי כבר היו מעשיו ישרים ועכשיו נתנכרו וזה שקול הוא עם ישראל משומד שגם הגר בגרותו הוא כישראל לכל דבריו ואם כן שקולים הם ויבאו שניהם ודעת רש"י הוא שמה שאמרו בגמרא פרק הערל דמפרשי האי קרא במשומד שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כולל גם כן שניהם דשניהם משומד מיקרי שקודם לכן היה הגר כישראל גמור ועכשיו חזר ונשתמד ונתנכרו מעשיו וכ"ת אם כן קושיות שמקשה הרא"ם וז"ל וא"ת אי הכי כיון דמקרא דבן נכר משתמע גם הגוי תושב ושכיר למה לי עכ"ל היכי תתיישב לדידי אומר אני דכולהו קראי צריכי דאי לאו קראי דתושב ושכיר לא הוה מוקמינן לקרא דבן נכר לגר גמור שנימול וחזר לסורו אלא לגוי שנימול שלא לשם גירות כגון גבעוני וערבי מהולים ונתנכרו מעשיו פירושו ממעשה מילתו שמילתו מורה שהוא ישר במעשיו והרי נתנכרו השתא דכתיב תושב ושכיר נשאר קרא דבן נכר למשומד וכולל שניהם ישראל וגר שנתנכרו מעשיהם וכן כל הצריכו' כמו שכתב הרא"ם עיין בדבריו אלא שבמקום שאמר גוי מהול סתם צריך אתה לומר גוי מהול כגון גבעוני וערבי ולא שנימול לשם גירות וגר תושב שקיבל עליו ז' מצות בני נח הוא עדיף ממשומד הכולל שניהם וה"א ליכול קמ"ל ע"ש ברא"ם: