לבוש האורה · ספר שמות · פרק 18 · פסוק 13

רש"י ויעמוד העם והוקשה לו הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן כו' יש מקשין מנ"ל לרש"י ז"ל שהוקשה ליתרו משום כבודן של ישראל שמא הוקשה לו משום שהיה חש על בריאותו של משה שלא יכול עשהו לבדו וגם כל העם לא יוכלו עמוד כמו שאמר לו אחרי כן נבול תבול וגו' ומה שלא אמר לו מיד נבול תבול וגו' מפני שאין זה מדרך המוסר שיאמר לו פתאום לא טוב הדבר אשר אתה עושה וגו' נבול תבול וגו' אלא תחלה נכנס עמו בדברים לשאול לו בדרך שאלה מדוע אתה יושב לבדך וגו' אבל עיקר כוונתו לא היתה אלא משום שיאמר לו אחרי כן נבול תבול לא מפני כבודן של ישראל אף לפי דברי הרא"ם ז"ל שכתוב שיתרו היה חושב שהם עומדין לפניו לתפארת כמנהג השרים עכ"ל יש גם כן מקום לקושיא זו שכך אמר לו בתכסיס המלכות לא תכון אתה ומלכותך אם תתנהג כן להגדיל השררה בזה האופן כי נבול תבול וגו' ונ"ל שאינה קושיא כלל כי כיון שלא ראה יתרו זה ממשה רק יום אחד הרי יש לומר שהיה זה במקרה בו ביום שהיה להם עסק רב מצרכי ציבור מצורך שעה שהרי יתרו עדיין לא ידע שהיה להם דין לפניו או דרישות אלקים עד שאמר לו משה ושפטתי בין איש ובין רעהו וגו' וזה לא יהיה בכל יום וכיון שכן אין שייך לומר נבול תבול וגו' כי יום אחד ושנים ושלשה ויותר לפרקים בעלמא ודאי יוכלו עמוד גם הוא גם כל העם כיון שאינו דבר של קביעות ואם כן אין כאן טעם אחר שהוקשה לו ליתרו אלא משום כבודן של ישראל שזה אפי' בשעה אחת יש זלזול כבוד בזה לישראל אבל אחר שאמר לו ושפטתי בין איש ובין רעהו הבין יתרו שזה יהיה דבר קבוע בכל יום ובכל עת כי עם רב כמוהו ודאי אי אפשר להם להיות אפילו רגע אחד בלא דין ומשפט במשא ומתן אשר ביניהם וכ"ש שיצורף עמו גם כן דרישת אלקים והודעתו להם חקיו ותורותיו אז אמר יתרו אם כן שהוא דבר של קביעות שיהיה בכל יום כן לא טוב הדבר אשר אתה עושה וגו' כי נבול תבול וגו':

בא"ד מן הבוקר עד הערב אפשר לומר כן אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפי' שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק בתורה כל היום וכאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמ' בו ויהי ערב כו' משמע מדברי רש"י דתרוייהו משתמעי מהאי קרא ותימא דהיכי משתמעי תרוייהו מהאי קרא תורה מאן דכר שמי' דהא ערב ובוקר לא כתיב אלא במעשה שמים וארץ אבל תורה לא הוזכרה ועוד דבברייתא בגמרא פ"ק דשבת לא הוזכרה תורה כלל אלא מעשה בראשית וז"ל הברייתא ויעמד העם על משה מן בקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו ואפי' שעה אחת מע"ה כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כתיב הכא ויעמוד העם על משה מן בקר עד הערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר עכ"ל הרי משמע דלא משתמע מהאי קרא אלא כאלו נעשה שותף ולמה פרש"י דתרוייהו משתמעי מיניה ואע"ג דמשמע בגמרא גם כן דשמעינן מזו הבריתא שזה שכר הדיין שדן הדין לאמתו אפי' שעה אחת כאלו עסק בתורה כל היום שהרי זו הבריתא הביא על עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דהוי יתבי כולא יומא בדינא פי' שלא עסקו בתורה בו ביום והוי חליש ליבייהו ופרש"י שם שני פרושים בפי' ראשון פי' שהיו מצטערין על שלא עסקו אותו היום בתורה והביא להם רב חייא מזו הברייתא שלא יצטערו כי גדול שכר הדיינים כאלו נעשו שותף כו' ובפי' השני פי' הוה חליש ליבייהו לשון תענית שלא סעדו כל היום ותנא להו רב חייא שאין צריכין לישב ולדון כל היום אלא סגי מקצת היום ומביא להם מזו הברייתא שאפי' דן שעה אחת כאלו נעשה שותף כו' הרי לשתי הלשונות משמע שהביא להם ראייה כיון כשדן דין אמת נעשה שותף כו' שכרו הרבה כאלו עוסק בתורה מ"מ לא משמע דיליף זה מהאי קרא אלא מסברת עצמו הוא מדמה אותם להדדי ובאמת שהדין עמו דשקולין הם דמאחר דשמעינן מהאי קרא שהדיין נעשה שותף ממילא נשמע שהוא כעוסק בתורה כל היום דהא בעוסק בתורה כל היום גם כן הוא נעשה שותף ומקיים כל מעשה בראשית בזכות לימודו דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וא"כ הסברא והדעת נותן ששכרם שוה אבל לא דמשתמעי תרוייהו מהאי קרא אבל רש"י כאן שאין כוונתו אלא לפרש הפסוק דמן הבקר עד הערב שהוא רומז למעשה בראשית למה לו להזכיר בפירושו כאילו עוסק בתורה אם לא דס"ל דמשתמע נמי מהאי קרא וע"ק למה השמיט רש"י עיקר הקושיא שהזכיר הגמרא והיא תורתו מתי נעשית ולא הזכיר אלא אפשר לומר כן ולא יותר וז"ל הרג"א כאלו עוסק בתורה כל היום דאם לא כן אם היה יושב בדין כל היום תורתו אימתי נעשית אלא הא דכתיב מבקר עד הערב דנחשב הוה ליה כאלו היה זה מבקר עד הערב וק' דלא נכתב בכתוב דהוי כמו שעסק בתורה והוי ליה לומר כאלו עסק בדין כל היום כולו דהא הכתוב בדין מדבר ולא בתורה וי"ל דלא שייך לומר כאשר ישב במשפט שעה אחת כאלו ישב כל היום דזה אין טעם לומר מי שישב במשפט שעה אחת כאלו ישב במשפט כל היום שהרי כמה משפטים היה דן ואין סברא לומר שיהיה השכר על כמה משפטי' ושכר משפט אחד שוה אבל הא הוי שפיר שכל כך שכר יש על הדין עד שהיושב בדין שעה אחת כאלו עוסק בתורה כל היום עכ"ל ובאמת דבריו תמוהים ונפלאים בעיני מאד כי לפי הנראה הם סותרים זה את זה וגם דברי הגמרא סותרים הם דמשמע שהוא מפרש מה שאמרו בברייתא וכי תעלה על דעתך כו' תורתו מתי נעשית כו' ר"ל וכי יעלה על דעתך שמשה יעסוק בדין כל היום ויבטל את התורה כלומר שהרי שכר התורה יותר הרבה מאד ולא יבטלנה ע"י הדין ומתוך פירושו זה הוא מפרש מה שאמר רש"י כאן אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו עוסק בתורה כל היום שדעת רש"י וראייתו הוא דאם לא כן אם היה הדיין יושב בדין כל היום תורתו אימתי נעשית ור"ל הא שכר התורה הוא גדול משכר הדין והיאך יבטל את התורה כל היום אלא כיצד יעשה ישב בדין מקצת היום שעה אחת ואחר כך ילמוד ואז יהיה נחשב לו כאלו עוסק בתורה כל היום דאם לא כן מאי דאם לא כן אם היה כו' דקאמר הרב מה הוכיח הרב מזה כל דיין שדן דין כו' אפי' שעה אחת כו' דנימא דילמא הכי קאמר קרא אם ישב הדיין בדין כל היום ולא יעסוק בתורה כלל בו ביום אז יהיה שכרו כעוסק בתורה כל היום לא כשישב בדין שעה אחת אלא ע"כ שדעתו לומר עכ"פ שלא ישב הדיין בדין כל היום ויבטל התורה אלא ישב בדין מקצת היום ושאר היום ילמוד תורה ואם כן הוא דעתו נ"ל דלא אתא כאחד משתי הלשונות שפרש"י על חלש ליבייהו דלפי הפי' הראשון הביא להם רב חייא מן הברייתא דשפיר עבדו ולפי הפי' השני הביא להם ראייה שאין צריכין לישב בדין כל היום ולהתענות אבל אם ירצו שפיר עבדי ותבא עליהם ברכה ואם כן היכי מוכיח הרב מתוך זה שלא ישב הדיין בדין כל היום ומה שאמרו בגמרא תורתו מתי נעשית יתבאר בדבדי בע"ה כי לפי דעתי אין זו כוונתם ועוד הרי סוף דברי הרב ותחלתם סותרים זהאת זה דבסוף דבריו אמר ז"ל ואין ס"ל שיהי' השכר על כמה משפטים ושכר משפט אחד שוה וכוונתו לומר שכל דין בפני עצמו יש לו שכר כאילו עסק בתורה כל היום ואם כן הדן כמה משפטים ביום אחד יש לו שכר הרבה מאד כאילו עסק הרבה בתורה ואם כן מאי קאמר הרב בתחלה דאם לא כן כו' תורתו אימתי נעשית ומאי קושיא טוב לו שיעסוק בדינים הרבה כל היום ויהיה לו שכר הרבה ביום אחד כנגד כמה ימים משיעסוק בתורה כל היום כולו שלא יהיה לו שכר תורה אלא יום אחד וכן מה שהקשו בגמרא גבי משה על ויעמוד העם וגו' תורתו אימתי נעשית שמא הוא עסק בכמה דינין ולא עסק בתורה לקבל שכר כנגד כמה ימים ועוד לפי מסקנת דברי הרב הזה עדיין לא נתיישב והיכן הוזכר הכתוב הזה בתורה שיאמר העוסק בדין כעוסק בתורה הלא לא הוזכר אלא ערב ובוקר שהוא רמז למעשה בראשית אבל תורה היכא רמוזה עוד הקשה הרב דהוה ליה למימר כאילו עסק בדין כל היום כולו ומאי קאמר דבשלמא לתלות בתורה תלינן שפיר מדמצינו דכתיב והגית בו יומם ולילה וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגו' אבל בדין היאך שייך לתלות בו היכן מצינו למונח קיים שמצווה האדם שיעסוק בדין כל היום כולו שנתלה בו מקצתו ע"כ אני אומר מתוך דברי רש"י שבכאן אנו רואין עומק עיונו בכל דבריו ודקדוקו בכל עניין על מכונו מי כמוהו מורה פירושים אמתיים נכונים כאשר עשה גם פה שאמר דתרוייהו משתמעי מהאי קרא דוישב משה לשפוט את העם וגו' שדיין הדן דין אמת לאמתו כאלו עסק בתורה וכאלו נעשה שותף כו' וה"פ וכן יפרש רש"י ג"כ דברי הגמרא אעפ"י שבגמרא לא פי' כלום מפני שלא היה צריך לו שם אבל הכא בקרא שהוא עיקר מקומו לפרשו ק' לרש"י על הפסוק שאומר וישב משה לשפוט את העם ויעמוד על משה מן הבוקר עד הערב דמשמע שעמידת העם על משה מן הבוקר עד הערב היה בעבור שישב לשפוט את העם בדברי ריבות ודינים שביניהם ולא לדבר אחר ומיד בפסוק של אחריו אחר ששאל לו חתנו מדוע אתה יושב וגו' כתיב ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרוש אלקים וגו' ושפטתי וגו' והודעתי את חקי הלקים וגו' משמע שלא לבד בעבור הדינים היו עומדים עליו כל היום כי גם כדי לדרוש אלקים שתרגימו למתבע אולפן כו' ולהודיע גם כן חוקי האלקים ועל זה אמר רש"י אפשר לומר כן בתמיה וכי עמדו על משה מן הבקר עד הערב בעבור שישב לשפוט את העם לבדו והלא גם למד עמהם דברי תורה כמו שמבואר בפי' בפסוק שאחריו וזהו שסיים בברייתא תורתו מתי נעשית פי' לא כמו שהוא מובן לפום ריהטא וכמו שהבינו הרג"א שתמיהת הגמרא תורתו מתי נעשית היא מפני שאי אפשר שיבטל משה לימוד התורה דודאי אם היו הרבה דינים לפניו היו יכול לבטל התורה כל היום והיה עוסק בדיניו כל היום והיה מקבל שכר הרבה עליהם כנגד כמה ימים על לימוד תורה אלא שהכתוב מכחישו מיד אחר כך שאמר בפי' לדרוש האלקים משמע שלמד עמהם גם כן בו ביום ואם היה שופט ודן מבוקר עד ערב אותה התורה שהוזכרה בפסוק מתי נעשית והשיב אלא כל דיין כו' כאלו עוסק בתורה כלומר כיון שאומר הפסוק שהיה דן מבוקר עד הערב ואנו רואין בפי' שהיה לומד עמהן גם כן תורה אם כן ש"מ שאותו מקצת היום שהיה דן היה נחשב לו כמבוקר עד הערב בלימוד ומה שלמד עמהם בו ביום הוה לו שכר בפני עצמו אם כן ש"מ שהדן אפי' שעה אחת כעוסק בתורה כל היום דהא לא חלקה התורה כמה היה דן ומדכתיב לשון בוקר וערב ולא כתיב גם כל היום ש"מ שהוא גם כן שותף כו' ואם כן תרוייהו מפורשים בפסוק זה ולכך אמר רש"י כאן כאלו עסק בתורה וכאלו נעשה שותף כו' והשמיט מאמר הגמרא תורתו מתי נעשית מפני שסמך על הפסוק הסמוך לו מיד ובגמרא שלא הוזכר הפסוק שאחריו הוצרך לפרש הקושיא ואף על פי שפי' הרא"ם דברי רש"י שהוא סובר שכל הפסוקים של כי יבא אלי העם לדרוש אלקים ושל כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי וגו' והודעתי להם וגו' הכל נאמר על דברי ריבות בדיני ממונות שביניהם ודקדק כל זה מלשון רש"י מייתורא דזה הדבר דכי יהיה להם דבר פרש"י מי שיהיה לו הדבר בא אלי אומר אני כבוד הרב במקומו מונח אבל אין הדבר כן ודקדוק דה"א הידיעה דקדוק יתירה היא ואין זה כוונת רש"י כמו שאבאר בסמוך בע"ה וזה נ"ל פשוט:

בא"ד כל דיין שדן דין אמת לאמתו כו' כתבו התו' לאפוקי דין מרומה וכתב הרג"א לאפוקי דין שודא ושיקול הדעת ולא ניחא למרייהו למימר הכי דאם לא כן מי יזדקק להם לשודא אם אין בו מצוה דלא דמי למרמה דהתם טוב לדיין שישמט ממנו אם התובע הוא רמאי דלמה יחזיק עצמו להזדקק לרמאי ואם הנתבע הוא רמאי כ"ש שיזדקק לו דמצוה הוא להציל עשוק ויזדקק לו וה"נ באילו הדינים שודא או שיקול הדע' למה לא יזדקקו לו ובודאי דמצו' קעבדי דלא יהא כל אלים גבר נ"ל: