לבוש האורה · ספר שמות · פרק 18 · פסוק 1

רש"י מה שמועה שמע כו' כבר נתחבטו המפרשים בשמועה זו יעויין בדבריהם אבל לי נראה הדברים לפי פשוטן דק' לרש"י שהי' לו לומר ויהי כשמוע יתרו את כל אשר עשה וגו' שכן דרך הלשון לדבר בדבר שהוא מפורסם לכל ובא להודיע שבתוך אותו הפרסום עשה יחיד אחד מה שעשה ע"י אותו הפרסום שכן כתיב ביהושע ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' את אשר הוביש ה' את מי הירדן וימס לבבם וגו' כי מפני שיבשות מי הירדן היה דבר מפורסם לכל העולם אלא שמלכי האמורי נמס לבבם מה שלא היה כן לשאר העולם כתב ויהי' כשמוע וגו' ולא כתב וישמעו כל מלכי האמורי וגו' אשר הוביש וגו' כי כל העולם שמעו וכן בכמה מקומות מצינו דוגמתו ה"נ ה"ל למכתב ויהי כשמוע יתרו את כל אשר וגו' ויקח יתרו וגו' אבל כיון שכתב וישמע יתרו משמעו הוא שהוא לבדו שמע דבר מה שלא שמעו אחרים ולכך מקשה רש"י מה שמועה שמע הוא לבדו יותר מכל העולם כלומר על כרחך אין פירושו שר"ל העניין למה שאמר אחריו כפשוטו את כל אשר עשה וגו' שהכל הוא דבר מפורסם שנשמע לכל העולם אלא ע"כ ה"ק וישמע יתרו וגו' ר"ל מלשון הסכת ושמע שפירושו הסכת והתבונן וגו' ה"נ ה"ק קר' יתרו היה מתבונן ושקל בדעתו ושכלו את כל אשר עשה אלקים וגו' ר"ל איזה מהם הוא הדבר הגדול שבה הכריע שעליו ראוי להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה ולהתדבק באומה זו וזה הוא דבר שעשה יתרו לבדו ולא אחד משאר העולם ולכך כתב וישמע יתרו שהוא לבדו שמע ושקל והתבונן בדבר ומצא דבר אחד או שנים בשכלו שעל ידם הכריע אותו שכלו שיתגייר ומשום כך הקשה רש"י מה שמועה שמע ר"ל מה התבוננות התבונן בשכלו ואיזה דבר מן הדברים היה שהתבונן בו והכריעו מתוך כל אשר עשה וגו' להתגייר והשיב התבוננות קריעת ים סוף ומלחמת עמלק הכריעוהו לזה שהם דעות ר' יהושע ור' אליעזר ולא ר"ל מתן תורה כדעת ר' אליעזר המודעי משום דפשט הכתוב משמע שיתרו קודם מתן תורה בא ואע"ג דגבי ויחד יתרו על כל הטובה אמר רש"י הבאר והמן והתורה כו' אגב שיתפה נקטיה א"נ דעת רש"י הוא שתעידה התורה אע"ג שיתרו קודם מתן תורה בא אעפ"כ נעשה בשרו חידודין גם על הטובות שראה שעשה הש"י לישראל אחר שבא כגון מתן תורה שהיא נכללת במלת טובה ובא כל לריבוי אבל בכלל התבוננות הראשון שנתגייר עבורו אשר עליו נאמר כל אשר עשה וגו' לא היתה התורה בכללה שקודם מתן תורה בא ולא היה ההכרע רק קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ואע"ג דגבי כל אשר עשה השמיט רש"י קריעת ים סוף היינו משום דס"ל שהוא נכלל בכלל כי הוציא ה' וגו' שפירושו וכי הוציא וגו' כלומר שגם הוא ר"ל הוציא וגו' היה בכלל הכרעת והתבוננות ובכללו הוא קריעת ים סוף שהוא היה גמר ההוצאה ועיקרה שכל זמן שלא טבעו בים היה מוראם ופחדם עליהם וכאלו לא יצאו היו בעיניהם והנה אע"פ שכבר נאמרו בו דברי' לתת טעם מ"ש אלו השנים שהכריעו להתגייר יותר משאר כל הניסים אחוה דעי גם אני כי כפטיש יפוצץ סלע ואומר כי מפני שמאילו השנים נוכל ללמוד ולהתבונן שהש"י חפץ בזה שיכבדוהו לקבל עליהם הבריות עול מלכותו ורוצה גם כן שידבקו באומה זו כי בקריעת ים סוף כתיב בפי' שלא הטביעם בים אלא להראות כבודו לכל שיכנעו מלפניו ויכבדוהו שכן כתיב ואכבדה בפרעה ובכל חילו כלומר שעל ידי זה יכבדוני כל באי עולם והיינו שיקבלו עול מלכותו עליהם ובמלחמת עמלק שמע שאמר משה מלחמה לה' בעמלק מדר דר וכל זה היה לעונשו משום שנזדווג לאומה זו תחלה קודם כל האומות כמו שאמר בפירוש כתב זאת זכרון בספר וגו' ש"מ שהש"י חפץ בכבודה של אומה זו יותר מכל האומות ורוצה שיתדבקו לה האומות לא שיזדווגו לה ע"י מלחמה כמו שעשה ונשבע שלא יהיה שמו שלם וכסאו שלם עד שינקום נקמתו ממנו על זה לכך קבל עליו עול מלכותו ית' ולא היה די לו לעשותו בארצו ובמקומו רק הלך אצל ישראל להתדבק בהם כי לולי אלו השנים אע"ג שהש"י עשה ניסים לישראל היה יכול לומר משום שראה הש"י העול והחמס שעשו להם מצרים לכך בקש את הנרדף כי כן מדתו כעניין שנא' והאלקים יבקש את נרדף וה"ה אם היו עושין כן לאחד משאר האומות עול וחמם כמו שנעשה לישראל היה גם כן עושה עמה נסים ונפלאות להצילה מיד עושקיה כי כולם הם ברואיו ית' אבל כשראה מלחמת עמלק שזה לא היה כ"כ חמס בעיניו שזהו מנהגו של עולם שתבא אומה להלחם עמה ושמע שקצף עליו הש"י ונשבע לנקום נקמתו ממנו על שעשה כך ש"מ שמתוך אהבת האומה הזאת שחביבה עליו יותר מכל האומות הוא משגיח עליהם כ"כ א"כ ודאי רצונו ית' הוא שרוצה שיבאו הכל ויתדבקו עמה לא להלחם עמה רק להטיב עמה ולכך בא לקבל עליו עול מלכותו ית' כמוהם כמו שלמד מואכבדה בפרעה וגו' וגם בא להזדווג עם האומה הזאת כמו שלמד זה שרצונו ית' בכך ממלחמת עמלק ולולי זה היה מקבל עליו עול מלכותו בארצו ובביתו ומן הטעם הזה שאמרתי שדוקא אלו השנים הכריעוהו לקבל עליו עול מלכות שמים והתדבקותו בישראל א"ש גם כן שלא הזכיר רש"י ג"כ דעת ר' אליעזר המודעי מתן תורה שמע ובא אפי' ס"ל דיתרו אחר מתן תורה בא כי מתן תורה אינה מכרעת אחד מן הדברים הללו לא קבלת עול מלכותו דשמא אינו חפץ שיקבלו עול תורתו אלא ישראל בלבד לא שאר האומות אבל אכבדה בפרעה וגומר כולל כל העולם גם ההתדבקות בהם אינה מכרעת כי אדרבה בתוך התורה משמע שקשים גרים לישראל ואין רצונו שיהיו לישראל שותפים עם הגרים רק ממלחמת עמלק אנו יודעים שחפץ הקדוש ברוך הוא מן האומות שיתדבקו עם ישראל להטיב להם בכל יכולתם וישרתו להם והיו מלכים אומניך וגו':

בא"ד יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת כו' תמיהני שהרי דבריו סותרין זה את זה כיון שאמר לכשנתגייר הוסיפו לו אות משמע שקודם שנתגייר היה נקרא יתר ולכשנתגייר בטל ממנו אותו השם וקראוהו יתרו ואם כן איך יאמר שכשיתר פרשה אחת בתורה קראוהו יתר ע"ש שיתר והלא כבר נקרא יתר בגיותו וכשיתר הפרשה היה אחר הגירות לא קודם הגירות שכן משמע פשט עניין הפרשה וזה דוחק לומ' שכשיתר הפרשה חזרו לקרותו בשם גיותו כי לגנאי ולא לכבוד יהיה לו ואיפשר לומר שכך אמרו סופו מוכיח על תחלתו שמנעוריו כשר היה כי לא לחנם קראו לו מילדותו יתר אלא שהש"י זרק נבואה בפי אבותיו או בפי האומות שיקראוהו יתר על שם סופו שיתר פרשה אחת בתורה ועל אופן זה גם זה יהיה כבודו ומעתה אין כאן מקום לקושיות הרא"ם שהקשה דממ"נ לא היו לו רק ו' שמות אם שמו יתר שקודם הגירות אינו יתרו שלאחר הגרות ואם יתרו שלאחר הגירות אינו יתר שקודם הגירות אבל לפי מה שאמרתי חזרו להזכיר שם יתר גם אחר גירות שהזכיר לו לשבח: