לבוש האורה · ספר ויקרא · פרק 14 · פסוק 44

רש"י ובא הכהן ומנין שאם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה ונותן לו שבוע ת"ל ובא ואם בא יבא במה הכתוב מדבר אם בפושה בראשון הרי כבר אמור ואם בפושה שני הרי כבר אמור הא אינו אמור ובא ואם בא יבא כו' והקשה הרא"ם ואמר וז"ל זה שאמר במה הכתוב מדבר אם בפושה בראשון ואם בפושה השני הוא מאמר קשה מאד שאיך יעלה על דעת שהכתוב של אם בא יבא דכתיב ביה וראה והנה לא פשה שהוא מדבר בפושה בראשון או בפושה בשני ע"כ והביא שם תירוצים דחוקים בעיני מאד ע"ש אבל ל"נ ליישב קרוב לפשוטו וה"ק תנא דהך ברייתא פסוק זה דואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע וגו' שע"כ פירושו כמו שפירשו רש"י בסמוך וז"ל ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה יטיחנו ר"ל מדכתיב שם אחרי הטוח וגו' ע"כ צריך להוסיף מקודם יטיחנו ואין טיחה בלא חלוץ וקצוי ואחרי הטוח את הבית וטהר הכהן את הבית מיד בלא נתינת שבוע כי נרפא הנגע כלומר כיון שלא פשה הוא סימן כי נרפא הנגע ולכך אם חלץ וקצה וטח יטהרנו הכהן מיד כן הוא משמעות פשט הכתוב הזה ומשמע ממנו דוקא אם לא פשה הא אם פשה חולץ וקצה וטח אבל לא יטהרנו עדיין דכיון שפשה אינו סימן לנרפא הנגע אלא מה יעשה יסגירנו ונותן לו שבוע כסדר כל הסגר הנגעים ויראה אם ישוב הנגע ופרח וגו' ועל זה אמר התנא במה מדבר פסוק זה גופו ודיוקו אם מיירי גופו בהסגר הראשון ויהיה גם הדיוק בפושה בראשון הרי כבר אמור כלומר שהרי כבר אמר למעלה ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע וגו' שחולץ וקוצה וטח וגו' וממילא שמעינן ממנו ג"כ דאם לא פשה הנגע הוי דינא כמו שכתוב בפסוק זה דואם בא יבא וגו' וא"כ בא יבא למה לי ואע"ג דבלאו הכי אי אפשר לפרשו הכי דא"כ ובא הכהן דמיירי בפושה בשבוע שני היכי משכחת לה דאי עמד וחלץ בקצה וטח בראשון הא אמרינן דמטהרנו מיד בלא נתינת שבוע שני ניחא ליה לתנא להשיב סתירא שהיא מיניה וביה דהרי כבר אמור דהיינו אם בא יבא למה לי ואח"כ אמר ואי בפושה בשני כו' רצה לומר והשתא לא נאמר דאם עמד בשבוע ראשון ולא פשה שחולץ וקוצה וטח ומטהרנו מיד אלא נאמר דאם עמד בראשון נותן לו שבוע שני בלא חולץ וקוצה וטח אלא מסגירנו שבוע שני ובא הכהן בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה הנגע וגו' חולץ וקוצה וטח ואחרי הטוח וטהר הכהן את הבית מיד שמעינן מיניה דוקא לא פשה אבל פשה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שמא ישוב ויפרח הרי ג"כ כבר אמור בפסוק ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע וגו' וממילא שמעינן דאם לא פשה הנגע בשני חולץ וקוצה וטח ויטהרנו מיד וא"כ ואם בא יבא למה לי ועל זה אמר התנא הא אינו מדבר ובא ואם בא יבא אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ועמד וזה אין צריך כלום אלא סוגרו עוד שבוע ואח"כ בא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה זה העמד מה יעשה לו יכול יפטרנו וילך ויטהרנו מיד כמו שכתוב וטהר את הבית ת"ל כי נרפא הנגע וגו' כלומר ובא לומר דצריך הסגר שבוע שלישי ולא יטהרנו מיד דילפינן גזירה שוה דביאה ביאה כו' זהו נ"ל פשוטה של ברייתא זו ואינו מאמר קשה כמו שאמר הרא"ם ואין אנו צריכים לכל הדוחקים הנאמרים ברא"ם וברג"א ומעתה גם מה שכתב הרא"ם דמה שכתב ברש"י הא אינו אומר ובא ואם בא יבא כו' דמלת ובא טעות סופר הוא לדידי לא הוי קושיא כלל שכתב הרא"ם וז"ל ומה שאמר הא אינו אומר ובא ואם בא יבא נ"ל שהוא שיבוש נפל בספרים שהסופרים טעו מפני שראו שכתוב קודם זה תלמוד לומר ובא ואם בא יבא וחשבו שכך צריך לכתוב גם פה ואין הדבר כן דבשלמא גבי תלמוד לומר ובא ואם בא יבא צריך לומר שניהם מפני שרוצה להוכיח מדה"ל למכתב ובא כדלעיל וכתב ואם בא יבא ש"מ לאקושי שתי ביאות אהדדי מה ביאה ראשונה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה אחרונה כן כדמפרש תנא לקמיה אבל הכא החקירה במי מדבר ואמר שאי אפשר לפרשו לא בפושה בראשון ולא בפושה בשני אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה אינו צריך לומר אלא הא אינו אומר ואם בא יבא אלא את שבא כו' עכ"ל אבל לדידי בתרוייהו צריך לומר כן ותרוייהו חד טעמא אית להו דהואיל ומפרישנא דעיקר דרש התנא הוא משום דס"ל דחדא מכלל חבריה משתמע דכיון דכתיב ושב וגו' והנה פשה וגו' א"כ ממילא שמעינן מיניה דין דאם לא פשה וגו' וכן כיון דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה וגו' שמעינן מיניה ג"כ דין דאם לא פשה וא"כ אם בא יבא למה לי לכך הוצרך רש"י לומר הא אינו אומר ובא ואם בא יבא אלא את שבא כו' כלומר אינו אומר הכתוב את שניהם אע"ג דחד מכלל חבריה אתמר אלא ללמד את שבא בסוף שבוע כו' דחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כו' שזה לא הוה משתמע מכללא כמו שכתבתי נ"ל: