לבוש האורה · ספר ויקרא · פרק 14 · פסוק 46

רש"י יטמא עד הערב יכול אפי' שהה כדי אכילת פרס ת"ל והאוכל בבית יכבס בגדיו כו' פי' יכול אם שהה כדי אכילת פרס גם כן לא יהא מטמא בגדים אלא גופו לבדו ת"ל והאוכל בבית יכבס בגדיו כו' וכתב הרא"ם ז"ל מפני שהברייתא הזאת קשה בפירושו דמעיקרא תני יכול אפי' שהה כדי אכילת פרס תלמוד לומר והאוכל דמשמע לאו אוכל ממש קאמר אלא שאם שהה בו כדי אכילת פרס אעפ"י שלא אכל מטמא בגדים ובתר הכי תני אין לי אלא אוכל שוכב מניין דמשמע דהאי והאוכל אוכל ממש קאמר ועוד הקשה הרבה קושיות וסיים דבריו שלא מצא שום אחד מן הגדולים שפי' בה דבר ואח"כ פירש הוא לפי סברתו גם הרב ג"א חשב ליישבו אבל אומר אני שלא דקדקו בלשון הברייתא כי אלו דקדקו בה ונתנו לבם למה שיש לדקדק בלשונה לא היה פירושה קשה כ"כ והוא זה חדא שמפרשת הפסוק למפרע דהקדימה המאוחר בפסוק ואיחרה המוקדם ועוד שבראשונה כשאמרו תלמוד לומר והאוכל כו' מביא כל הפסוק ואומרת תלמוד לומר והאוכל בבית יכבס בגדיו ואח"כ כשהקשה אין לי אלא אוכל שוכב מניין אינה מביאה אלא מלת והשוכב לבדה ואינה מביאה תלמוד לומר והשוכב יכבס בגדיו כמו שמביאה למעלה גבי והאוכל בבית כו' לכך נ"ל דהכי פירושה יכול אפילו שהה כדי אכילת פרס ג"כ לא יטמא בגדים ומשיבה ת"ל והאוכל יכבס את בגדיו וכוונתו לומר דהאי יכבס את בגדיו מיותר הוא כמו שמסיק בסוף הברייתא ובא לרבות שוהה בבית בכדי אכילת פרס שיטמא בגדים וסמך אמאי דמסיק בסוף הברייתא דיכבס יכבס ריבה ואין כוונתו לומר עכשיו דאוכל לאו דוקא כמו שהבין ממנה הרא"ם אלא שאח"כ אזלא ומפרשה דבריה למה אמרה דיכבס בגדיו דאוכל מיותר הוא ואתחלת ואיותרת ידרש הפסוק כדי להוכיח דיכבס בגדיו מיותר הוא ולפי שהתחילה לומר כמו שהיא המסקנה דיכבס בגדיו הנאמר גבי אוכל מיותר הוא מפרש הכתוב למפרע והתחילה באוכל אע"פ שהוא מאוחר בפסוק ואומרת אין לי אלא אוכל שוכב מניין כו' עד שבאת לומר יכבס יכבס ריבה והרי הוכיחה מריבוי דיכבס מה שהתחילה לומר דגם בשוהה בכדי אכילת פרס בלא אכילה ובלא שכיבה מטמא בגדים כמו האוכל שם בכדי אכילת פרס ולכך נופל מיד לומר אח"ז א"כ למה נאמר אוכל ושוכב ליתן שיעור לשוכב כדי אכילת פרס ופי' א"כ למה נאמר אוכל ושוכב והיה לו לכתוב בפי' והשוהה בבית כשיעור אכילה קבוע אפי' בלא מעשה אכילה או שכיבה כלל יכבס בגדיו כ"ש באוכל או שוכב שבזה מיושב דעתו יותר לשהות שם זמן רב ואוכל טומאה ביותר שמטמא בגדים ומשני ליתן שיעור לשוכב כו' דלא נימא שוכב שם יש בו יותר קיבול טומאה אפי' מהאוכל שם ומטמא בגדים אפי' מיד כיון שמפנה מחשבתו לשכב שם כוונתו לטמא עצמו ביותר לכך הקישן הכתוב ואשמעינן דאפי' שוכב אינו מטמא בגדים אלא בשוכב כשיעור אכילת פרס כמו האוכל שאינו מטמא בגדים אלא כשאוכל אכילת פרס שהוא ד' בצים ומעתה יתורצו כל הקושיות ויתיישבו כל הכתובים והבא אל הבית מיירי בלא שהה בכדי א"פ דטמא עד הערב ואינו צריך כיבוס בגדים וריבוי דיכבס יכבס מיירי בשהה בכדי א"פ ושיעור א"פ ילפינן מאוכל בבית דתלה רחמנה האכילה בקביעות סעודתו בבית והשוכב בבית הקיש שוכב גם כן לאוכל ואינו טמא לטמא בגדים מיד ששכב אלא כשישהא בכדי א"פ כמו האוכל בלא שוכב וכי תימא אוכל גופא מניין שאינו מטמא בגדים אלא בכדי א"פ דלמא שיעורו בכזית כמו כל האכילה הנאמר בתורה דק"ל דשיעורו בכזית נ"ל דאין זה קושיא דשאני הכא שתלה הכתוב האכילה בבית דכתיב והאוכל בבית משמע שנכנס לקבוע שם סעודתו בבית זה וקים להו לרז"ל שאין אדם קובע סעודתו בפחות מד' בצים מה שאין כן במקום שכתבה התורה סתם לא תאכל דבר פלוני כגון לא תאכל נבילה או לא תאכל חלב וכה"ג שתלה שם הכתוב האיסור באכילה לבדה אפי' אכילת ארעי משמע ובא שם הלכה מסיני דשיעורן בכזית נ"ל: