לבוש האורה · בראשית · פרק 38 · פסוק 16

כי לא ידע כי כלתו היא פי' הרא"ם אבל אם ידע שהיא כלתו לא היה בא אליה דכלתו אסורה לו וכתב הרא"ם וז"ל שאעפ"י שאין כלתו מכלל העריות שנצטוו בני נח הוא היה נוהג עצמו על פי התורה המקובלת לו מאבותיו שקיימו כל התורה כולה עכ"ל ואח"כ הקשה עוד וז"ל וא"ת נהי דיהודה לא הכירה שהיא כלתו מ"מ תמר הצדקת איך התירה את עצמה להיבעל לו שהיא ערוה עליו מן התורה ואף אם לא היתה צדקת איך לא פחדה מיהודה להכשילו בדבר עבירה עכ"ל ותירץ וז"ל י"ל דתמר יתומה קטנה היתה ומיאנה בהם בער ואונן אחר מיתתן שעדיין לא הגדילה ולית בה משום כלתו עכ"ל ומביא ראייה מן הגמרא שפי' רש"י שכן הוא שהיתה קטנה ולית בה משום כלתו ותימא לי על זה אם כן מה בא הכתוב להודיענו שאמר כי לא ידע כי כלתו הוא דמשמע הא אם ידע לא היה בא עליה דכלתו אסורה לו והא נוכל לומר שאף אם ידע היה בא עליה בהיתר שגם הוא בוודאי היה יודע שהיא קטנה שהרי היתה בביתו זמן רב ושמיאנה אחר מיתת בניו ולית בה משום כלתו ואם כן הדר קושיא לדוכתא כי לא ידע כי כלתו היא למה לי מיהו בזה י"ל שאעפ"י שבודאי ידע שקטנה היא מ"מ לא ידע שמיאנה בבניו אחר מיתתם ובא הכתוב להודיענו שקיים יהודה התורה המקובלת לו מאבותיו שעדיין היה סבור שהיא כלתו ואסורה לו אך על הרג"א תמיהני מאד דארכב' למלתא אכמה ריכשי וצדד בה כמה צדדים ולבסוף לא העלה כלום וזה שהוא הקשה על פי' הרא"ם דמסיק שקטנה היתה וז"ל אך ק' דאם קטנה היתה למה הוצרכו ער ואונן לשמש בה שלא כדרכה כדאיתא פ"ד אחים ולב"ר דש מבפנים וזורה מבחוץ והלא קטנה היא ולא מתעברת כלל ואין שייך לומר שתכחיש יופיה עכ"ל ולבסוף מסיק בדבריו ז"ל והשתא הדר קושיין לדוכתא שהיתה אסורה לו משום כלתו לומר דלפי מסקנתו אי אפשר לומר שהיא קטנה מתוך קושייתו שהקשה דאם היתה קטנה למה שמשו בה ער ואונן שלא כדרכה כו' וא"כ חזר קושיית איסור כלתו למקומה ותירץ וז"ל י"ל דכמו שאיסור אשת אח נדחה משום ייבום דהוא מצוה אף איסור כלתו נדחה משום ייבום דהוא מצוה אע"ג דאין ייבום אלא באחים קודם מתן תורה היה היבום אף באב ולפיכך היה איסור כלתו נדחה מפני מצות ייבום עכ"ל ועתה ראה כמה צלל הרב הזה בעמקים ולא העלה בידו כלום מכמה טעמים וסתירות גלויות ומפורסמת בין למ"ד דס"ל שכל מה שהישראל חייב עליו מיתה בן נח מוזהר עליה ולפי דבריו יהיו בני נח ג"כ מוזהרין על כלתו שהרי ישראל חייב עליה מיתה ובין למאן דאמר שאין בני נח מוזהר על כלתו וזה ראשונה יש לדקדק כי לדבריו לא מצא הרב ידיו ורגליו בבית המדרש במה שאמר הכתוב כי לא ידע כי כלתו היא דמשמע הא ידע לא היה בא עליה משום דאסורה ממה נפשך דאי משום דלמאן דאמר דכלתו אסורה לבני נח יבא פשט הכתוב וענינו על מכונו ופשוטו לגבי יהודה אס כן מה תירץ הוא לפי זה על קושיות תמר הצדקת איך התירה עצמה ליבעל לו כו' אי במה שסיים תירוצו ואמר קודם מתן תורה היה הייבום באב ולפיכך היה איסור כלתו נדחה מפני מצות ייבום אם כן נחזיר ונאמר מה זה שאמר הכתוב כי לא ידע כי כלתו היא דמשמע הא אם ידע לא בא עליה מפני שאסורה לו אדרבה אם היה יודע שהיא כלתו כל שכן שהיה בא עליה במצוה גמורה כדי לקיים מצות יבום אם לא נאמר ונפרש הכתוב לפי דבריו ח"ו ע"ד ההלצה וה"פ כי לא ידע כי כלתו היא ולכך הוצרך לפייס' לידור לה לשלוח לה גדי עזים ולתת לה ערבון כדי שתתפייס לו ולא יבעול אותה בעל כרחה הא אם ידע שהיא כלתו לא היה צריך לכל זה רק היה בא עליה בעל כרחה כדין ייבום וכדי לקיים מצות ייבום אבל חלילה חלילה לומר כן דאע"ג דהוה שמעינן שהי' מקיים מצות ייבום מ"מ וודאי הלצה זו התלוצצות גמור הי' בתורה לגבי יהודה דהוה ייבום כזה גנאי ופריצות אצלו דהוה שלא בזמנו ושלא במקומו ופלסתר ואגדה של דופי ח"ו בתורתנו הקדושה לומר כן ואי למ"ד שאין בני נח מוזהרין על כלתו וא"כ צריך לפרש שזה שאמר הכתוב כי לא ידע כי כלתו היא הא ידע היתה אסורה לו היינו לומר על פי התורה המקובלת לו מאבותיו והיא תורת משה וא"כ איך יתרץ מעשה תמר הצדקת בדין ייבום האב שהוא מותר בתורת נח ולפי תורת משה הוא איסור מיתה הרי ארכבא אתרי רכשי שהרכיב במעשה הזה שתי תורת תורת נח ותורת משה יחד דמ"ש הכתוב על יהודה כי לא ידע כי כלתו הא ידע היתה אסורה לו הוא אליבא דתורת משה והתורה של תמר היא מעורבבת עירבוב גמור דגבי תמר שרצתה לקיים תורת נח אין כאן איסור כלתו כלל ולגבי יהודה שהתנהג בתורת משה ויש כאן איסור כלתו לקחה תמר היתירא מדין של תורת נח שיש יבום באב אין זה אלא בלבו' ועירו' תורו' למ"ד שאין בני נח מוזהר על כלתו וגם למ"ד שבן נח מוזהר על כלתו אפי' את"ל לא ישים הרב הזה דעת לייתורא דפסוק כי לא ידע כי כלתו היא או שירצה לנצח בקול צווחה ויאמר שאין פי' הפסוק הא ידע לא בא עליה מפני שאסורה לו אלא הכי הוא כוונת הפסוק כי לא ידע כי כלתו היא ולכך בא עלי' עכשיו ובשדה ולא קודם לכן ובביתו הא ידע שכלתו היא והיה דעתו לקיים בה מצוות ייבום שע"י האב כמו שהיה קודם מתן תורה היה בא עליה קודם לכן ובביתו כדי לקיים בה מצות ייבום של בני נח ולא היה אומר שבי אלמנה עד יגדל שלה בני ובא הכתוב לגלות לנו שיהודה לא רצה לקיים מצות ייבום של בני נח שע"י האב מפני שהוא היה מתנהג על פי התורה המקובלת לו מאבותיו והיא תורת משה לייבם ע"י האח דווקא אע"פ שדוחק גדול הוא לומר כן מ"מ יש לדקדק על תמר הצדקת חדא איך לא חששת לתורת משה שאסורה לו באיסור מיתה והתירה עצמה להיבעל לו ע"י תורת נח מפני קיום מצות ייבום והיא היתה בא"י והתורה היא תורת א"י שכל מה שמצינו שעברו עליה האבות כגון יעקב בשתי אחיות ועמרם בדודתו לא היה אלא בח"ל אבל בא"י ליכא מאן דפליג שקיימו האבות והאמהות קל וחומר תמר שהיתה אם המלכות ומשיח בן דוד ובודאי שם אביה קיים אותה בא"י ועוד איך לא פחדה מיהודה להכשילו במלתא דלא סבירא ליה דהאי ייבום האב שאם היתה דעתו לקיימו וודאי היה מקיים אותה מיד אחר מיתת אונן ולא היה אומר לה שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני שבזה גלה לה דעתו דס"ל שאין מצות ייבום אלא באח שהוא כדין תורת משה באמת מלתיה דרב הזה לא אוכל להולמם וגם לית נגר ובר נגר שיפרקיניה על כן אני אומר שכל דברי הרא"ם מחוורין וברורין מאד והוא שתמר קטנה היתה ולא היה בה איסור כלתו כלל מפני שמיאנה בער ואונן אחר מיתתן ולגבי דידה שהיא ידעה במיאון הי' היתר גמור כל מה שעשתה ולגבי יהודה אעפ"י שמיאנה היה בה קצת איסור מפני שהוא לא ידע במיאון וזהו שאמר הכתוב כי כלתו היא הא ידע לא היה בא עליה כי לדעתו שלא ידע במיאון היתה אסורה לו והיה מעשה הזה ממש כעובדא דרב עמרם עם אשתו במסכת כתובות שהוא לא ידע ההיתר והיא ידעה והיסוד הרעוע אשר בנה הרב הזה עליו את בניינו והוא מה שהקשה דאם קטנה היתה למה הוצרכו ער ואונן לשמש שלא כדרכה והלא קטנה היא ולא מתעברת כלל ואין שייך לומר שתכחיש יפיה אומר אני באמת יסוד גרוע ורעוע הוא זה דאשתמיטתיה מיניה דרב מה שאמרו חז"ל בפרק בן סורר ומורה על הדורות הראשונים ובפרט על זרע קדוש הזה שהולידו בני ו' או ז' שנה וא"כ אע"ג דהיתה נחשבת קטנה לעניין מיאון היינו מגזירת הכתוב שנתן לה רשות למאן עם היותה בת י"א או י"ב כדינה אבל לעניין הולדה כבר היתה ראוי' להוליד ולהכחיש יפיה אם תתעבר ואין להקשות כיון שהיתה קטנה לעניין מיאון אם כן למה פסקו עליה דין מיתה ועדיין היא קטנה ואינה בת עונשין דהא כבר העלה הרא"ם למעלה בדיבור והפסיק בפרשתו של יוסף דכל שהוא ראוי להוליד הרי הוא בר עונשין אעפ"י שעדיין קטן בשנים הוא ע"ש וזה נ"ל ברור נכון ואמתי והוא ככפתור ופרח: