לבוש האורה · בראשית · פרק 3 · פסוק 16

רש"י עצבונה זה צער גידול בנים כו' לשון הג"א ומה שלא פירשו עצבונך זה צער הוסתות של האשה משום דלא שייך בזה הרבה ארבה עצבונך שאין הש"י מביא על האדם דבר שהוא רע לגמרי כמו דם נדות שאין בו תועלת רק רע כו' עכ"ל ואינו נכון שהרי כבר ארז"ל כל המרובה בדמים מרובה בבנים ומטעם זה דרשו בב"ר על והרונך זה צער וסתות כלומר שהוא דבר שמביא לידי הריון וא"כ תהיה הקללה ג"כ דב' שישבו תועלת אם היה דורשי' בו צער הוסתו' בעצבונך והרונך היה כפשוטו ומה שלא דרשו כן נ"ל משום דהכי דייק פשטי' דקרא משום דכתיב הרבה ארבה עצבונך משמע שירבה עצבונה יותר מעצבון בעלה ואין זה שייך אלא בגידול בנים שהבעל יש לו ג"כ צער בגידול בנים כמו שאחז"ל גבי יעקב אבינו ע"ה שהיה לו צער גידול בנים כו' אלא שצער האשה הוא גדול יותר בטיפול וביניקה שצריכה לעשות לולד יותר מן האיש א"נ י"ל דה"פ דהרבה ארבה משמע שירבה לה מעכשיו בעונש עבירה זו צערה יותר ממה שהיה לה צער כבר ואלו הג' עניינים שפרש"י על עצבונך והרונך וגומר כולם מצינו שהיו לה כבר קודם עבירה זו כדאמרינן פ"א דיני ממונות שמינית עלו למיטה שנים וירדו ארבע כו' וילפינן לה מקרא דהאדם ידע וגומר עשירית סרח והרי הרתה ממנו וילדה וגדלה בניה קודם שחטאה אע"פ שבודאי בלי שום צער היה לה כל זה מ"מ אי אפשר שלא היו בה קצת טורח וצער מעט מפירוק אבריה בהריון ובלידה גם בגידול מעט ועכשיו שחטאה היתה קללתה שירבה לה צערה כמה כפלים הרבה מאד לאלו הג' עניינים ממה שהיו לה כבר מטבע היצירה בהם צער מעט ועכשיו כפל לומר הרבה ארבה עצבונך וגומר אבל דם וסת לא מצינו שראתה כבר מטבע היצירה שיאמר עליו הרבה ארבה וגו' אדרבה מצינו בזוהר ומביאו ברקנ"טי בפסוק ותרא האשה מה ראתה. ראתה דם ופי' שם מפני שהיא סחטה ענבים אירע בה מדה כנגד מדה הרי משמע שקודם לכן לא ראתה דם נדות עד עכשיו ולא שייך לומר עליו הרבה ארבה וגומר אבל בב"ר לא חש לקושיא זו דהרבה ארבה ורש"י אזיל לשיטתיה לפרש מה שהוא יותר קרוב לפשוטה: