לבוש האורה · בראשית · פרק 32 · פסוק 8

רש"י ויירא שמא יהרג עכ"ל הרא"ם כתב כבר הקשו והלא כבר הבטיחו השם והשיבותיך אל האדמה וגו' ותירצו שמא יגרום החטא וכן מצינו ארז"ל עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה שבא בימי יהושע עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה שעלו מגלות בבל בימי עזרא מכאן אמרו ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא לבא ביד רמה כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע אלא שגרם החטא ולא הלכו אלא ברשות כורש כו' ואע"ג שאחז"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר והביאו ראייה ממשה רבינו כו' שאמר לו השם יתברך על תנאי ואעשך לגוי גדול ונתקיימה אע"ג שנתבטל התנאי גם מירמיה שאמר לחנניה בן עזור אך שמע נא את הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך ובאזני כל העם וגו' הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יוודע הנביא אשר שלחו ה' באמת ואם היה אמרינן שמא יגרוס החטא הוה ליה לחנניה למימר אעפ"י שנבואתי אמת אם חטאו אחר הבטחת השלום תבטל הבטחתן והעלה הרא"ם דבדבר שיש בו הכחשת הנביא אין הש"י חוזר בו אעפ"י שיש שם לכלוך חטא אחר כך אבל מה שהש"י אומר לנביא שאין כאן חשש הכחשות נבואה שהוא עצמו יודע מה שדבר לו ה' ודאי יש בו חשש שמא יגרום החטא כמו שהיה הענין גבי יעקב ומה שאמרו גבי עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה שגרם החטא שלא נעשה נס בביאה שנייה אעפ"י שהיתה נבואה זו על פי מרע"ה שנאמר אז ישיר משה וגו' והיה לחוש להכחשת נבואת משה ח"ו תירץ כיון שעיקר הנבואה נתקיימה שהרי כבר זכו לביאה שנייה אעפ"י שלא נתקיימה כולה דהיינו ביד רמה ועל ידי נסים אין בזה משום הכחשת נבואה דהא מ"מ נתקיימה קצת הנבואה שבאו ובירמיה היה ההפך שלא נתקיימה כולה ולא מקצתה ובזה נתאמת ומוכח שהיה חנניא בן עזור נביא שקר ואם היתה מקויימת מקצתה גם ירמיה לא היה יכול להכחישו שלא היה נביא אמת וכתב עליו הרג"א וז"ל וכל אלו הדברים אין להם שורש ויסוד וענף כו' ורוצה לחלק בין הבטחה לנבואה ואמר שהדבר שנאמר לשם הבטחה בדין הוא שתבא בה שינוי מפאת המקבל כי אחרי שלא היתה רק מפני זכות אשר הובטח ואותה המקבל אפשר שישתנה גם הבטחה תשתנה אבל דבר הנאמר בנבואה אינו מתנבא להבטיח רק שהוא אומר שכך שלחו ה' להתנבאות שיהיה בעתיד וכאלו כך נגזרה הגזירה כו' ואין הדבר תלוי בשום מקבל אי אפשר שתשתנה כו' זה תוכן דבריו והאריך בדבריו וסיים ובזה לא תמצא עוד קושי' כו' כי דברי אלו ברורים לית בהו ספיקא ע"כ תוכן דבריו ואיני יודע על מה סמך בדבריו אלה שסיים לית בהו ספיקא ואולי נבואה נזרקה לפיו והאמת אתו כי וודאי לית בהו ספק אחד אלא הרבה ספקות עצמו מספר והוא כנגד השכל והסברה כי ודאי הסברה נותנת הפוך הדברים כיאיך שייך לומר שהש"י יבטיח לאדם אחד בלא שום תנאי והזכרת זכות עשה דבר זה אל תירא והאדם יסמך על זה ויעשה אותו יאמר הש"י לו אח"כ החטא גרמא ולא יכולתי לקיים דברי ויהרג המובטח באותו מעשה מחמת החטא אין זה אלא אונאה והסת' לפתותו לרעתו ובנבואה לפי דבריו יהיה מכשלת ההפך כי יאמר הנביא כך וכך נגזר ואל תיראו אפי' תשחיתו ותרעו מעשיכם כביכול לא יוכל הש"י לשנות דבריו חלילה חלילה כי לא ינבא את הנביא על כך מה תועלת יש לו ית' בו להבטיח אפי' רשעים יותר טוב היה שלא לגלות זה לשום נביא ולבא לפומא לא יגלה למען לא תנתן יד לפושעי' לחטאים ללכת אחר שרירות לבם הרע גם כל ענייני הנביאות הנאמרים בכיוצא הדברים הללו הם נגדו וסותרים דבריו כי מדברי השירה ער יעבור שהם כולם בלשון שיר של נבואה ולא שום לשון הבטחה שכל מה שאומרים בלשון שירה משמע שמשוררין שודאי כך יהיה ולא הבטחה לבדה הוא עושה אותה הבטחה ומהבטחת חנניה בן עזור שאמ' לו ירמיה ואתה הבטחת את העם הזה לשקר הוא עושה אותה נבואה באמת אומר אני כי דבריו אינם אלא דברי נבואה בלי טעם להכשיל בני האדם ח"ו לדבר טועה על ה' ועל נביאיו ח"ו כי לפי דבריו אחר שיצאת הנבואה מפי הנביא כביכול נוטל ה' היכולת ממנו ית' שלא יוכל לעשות בעניין אחר והרשות נתונה לכל אדם ללכת אחר שרירות לבו חלילה חלילה היאך יעלו דברים כאלה על דעת שום בר דעת נשכל מן האמונים על כן דע כי דברי הרא"ם ז"ל הם מושרשים ומיוסדים על אדני פז מחוורים וברורים אלא שצריכין הקדמת תיקון והטעמת דברים מעט והוא זה דע כל מקום אשר יגלה ה' ית' סודו ליריאיו הנביאים בין בהבטחה בין בנבואה סתם אינו מגלה אותה אלא כדי להיישיר את מעשיהם שילכו בדרך ישרה ויחזיקו במעשיהם הטובים וצדיק באמונתו יחיה או כדי להוכיח ולהיישיר את הרבים להועילם אם יטבו במעשיהם ולהוכיחם אם יריעו דרכם והרי כל מעלת נבואות משה לא היתה אלא בשביל ישראל וכל זמן שהיה נזופין לא נתייחד עמו הדיבור כידוע והתורה אשר נתן לנו ית' על הר סיני בהיישרותה ומצותיה ויעודיה הבטחותיה ותוכחותיה לא היו אלא לתכלית זה לפיכך הש"י כשיגלה נבואה או יבטיח דבר על ידי נביא לאחרים או לצורך הנביא עצמו אינו מגלה ומבטיח שום דבר שיהיה בעתיד אם לא בהשענו על היסוד המונח הזה על תנאי באם יטבו מעשיהם ולא יתלכלכו בחטאים אבל אם יגרום החטא בודאי היכולת בידו לחזור מדבריו ומהבטחותיו ומי ימחה בידו אלא שהוא ית' מצד מעלתו העליונה ויודע כל הנסתרות והעתידות נזהר בזה בעצמו שלא לגלות שום דבר לנביא מה שהוא נוגע לאחרים אם לא ידע בעצמו בידיעתו המוסגלת שלא יגרום החטא שיתבטלו כל דבריו וגם בנבואת עד יעבור עם זו קנית אעפ"י שידע שיגרום החטא ולא תתקיים כל הנבואה מ"מ כיון שידע שתתקיים מקצתה לא הניח מלגלות אותה למשה ולישראל בעת שרות הנבואה לומר השירה אפי' מה שהיה ראוי להיות אף על פי שלא יצא לפועל אבל מה שידע שיגרום החטא לבטל כל הנבואה לא גילה אותה מעולם לשום נביא וכל זה לא עשה אלא כדי שלא תבא מזה סבת הכחשת הנבואה ותפול כל התורה בכללה ח"ו כי יאמרו אין לסמוך על דברי התורה והנבואה כי שקר ידברו מה שאין לחוש לזה אם יפלו ולא יתקיימו קצת דברי הנבואה שיוכל הנביא לתקן ולאמת דבריו באותו מקצת שנתקיים ויאמר חטאיכם גרמו לבטל קצתם וחלק המקיום יוכיח אבל אם יתבטלו כולם לא יאמינו לו ויבואו להכחיש בתורה ובכל דברי הנביאים ועל זה סמך ירמיה בהכחשת נבואות חנניה שידע שלא יתקיים שום דבר והואיל וכן ודאי לא דברו ה' כי אין מדרכו בדברים כאלה לגלות לשום נביא שלבסוף יפלו כל דבריו ארצה חלילה כי יבא זה להכחשת כל דברי הנביאים אבל מה שאמר לנביא עצמו שאין כאן חשש הכחשת הנבואה והתורה אפי' אם יפלו כל הדברים ולא יתקיים כלום כמו שהוא העניין כאן גבי יעקב שהש"י אמר לו והשיבותיך אל האדמה וגו' ואם יהרג בדרך טרם הגיעו אל האדמה הרי לא תתקיים אפי' מקצת נבואה אפ"ה היה חושש יעקב שמא יגרום החטא שלא יהיה כאן הכחשת נבואה ונפילת התורה כי הוא יודע האמת שעל כרחו הוא יצדיק את דינו ויאמר החטא גרמא ועל פי הקדמת הדברים הללו מיוסדים דברי הרא"ם ביאור חזק כראי מוצק וכבוד הרב האריה שי' במקומו מונח אבל כאן לא דבר נכונה ואשר התפאר להאריך בזה בספרו ספר גבורות ה' שחיבר עדיין לא ראיתיו ומי יתן ששם יתקן כל דברי אלה כי בכאן הפריז מאד על מדתו ואני את הנלע"ד כתבתי:

רש"י ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים ע"כ הרא"ם והרג"א הסכימו שהיה מיצר יעקב אפי' אם יהרוג אחד מאנשי עשו ואף על פי שהם באו להורגו ואחז"ל הבא להורגך השכם להורגו ואם כן בהיתר היה יעקב הורגם ולמה היה מיצר מ"מ היה חושש שמא הם לא באו להורגו אלא להרוג את אנשיו באו ולא הוי להו אלא רודפים ולא היה רשות להורגם אלא להציל אנשיו באחד מאבריהם של אילו לכך היה מיצר שמא יהרגם מתוך בלבול המלחמה זהו תוכן דבריהם ואינם נראים לי דוודאי היה יעקב מותר להורגם אפי' אם לא באו אלא להרוג אנשיו וכ"ש אם באו להרוג גם בניו ונשיו ואין זה דומה לשאר רודף דהא מהיכן מפקינן הבא להורגך השכם להורגו מקרא דאם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים לפי שבא על עסקי נפשות שיודע שאם תמצאנו חותר לא תעמיד עצמך מלהציל ממונך והוא בא לדעת כן שיקום עליך ויהרגך לפיכך אמרה תורה השכם להורגו כדאיתא בברכות פרק הרואה ובסנהדרין פרק בן סורר ואם כן אם לגבי ממון אמרינן כך ק"ו מי שבא כנגד איש אחד אע"פ שאין רצונו להרוג אותו אלא רוצה להרוג אשתו ובניו או אפי' אנשיו ועבדיו ובני ביתו וכי לא ידע שיעמיד זה כנגדו להצילם אלא וודאי לדעת כן בא שאם זה יעמוד כנגדו להציל אשתו ובניו ואנשיו יעמוד גם עליו ויהרגוהו ואם כן למה היה מיצר יעקב שמא יהרוג אחרים הא בהיתר היה הורגם והתורה התירה לו אלא ודאי לא היה מיצר יעקב אלא שמא יהרוג הוא את עשו ולא מהריגת עשו היה חושש כי מכ"ש מותר להורגו שהרי הוא היה העיקר שבא להורגו אלא שהיה מיצר שמא יקללנו אביו אם יהרוג את עשו כי עדיין היה עשו בחזקת כשרות בעיני יצחק ולא יאמין ליעקב שבא עשו עליו להורגו וכמו שאמרו בתנחומא ומה שהקשה הרג"א וז"ל ולא ידעתי למה נקט שמא יהרוג אחרים הוי ליה לומר שמא יהרוג את עשו עכ"ל אומר אני שאין זו קושיא כי איידי דהוצרך לינקט ברישא גבי ויירא שמא יהרג סתם שלא היה יכול לומר שמא יהרג מעשו כי ודאי יראת יעקב היתה שמא יהרג או מעשו או מאנשיו הוצרך רש"י גם כן לסיים דבריו שמא יהרוג הוא את אחרים אעפ"י שאין כוונתו אלא על עשו: