לבוש האורה · ספר שמות · פרק 25 · פסוק 40

רש"י וראה ועשה מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש ע"כ וזה לשון הרג"א דאם לא כן למה הוצרך לומר וראה ועשה בתבניתם ואף על גב דבמשכן נמי כתיב והקימות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר כבר אמרו בפרק הקומץ רבה שם כתיב כמשפטו ומשפטו שייך לומר על שהיה מלמד אותו סדר הקמתו והראת דכתיב שם כמו אתה הראית לדעת דשייך בעניין הידיעה לשון ראיה אבל בכאן הוא דכתיב וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה לא שייך בעניין התבנית לומר ראיה אם לא הראה לו הקב"ה תבניתם ממש וק' דהרי כתיב למעלה גם כן ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו והתוספות בפ' הקומץ הקשו זה ותרצו דהכא כתיב אשר אתה מראה בהר מה הוצרך לומר בהר אלא ודאי רצה לומר שבהר ירד מנורה של אש אבל לעיל דכתיב כאשר אני מראה אותך ולא בהר יש לפרש אותו כמשמעו ע"י לימוד והודעה אלא דקשיא לי על פי התוספות דאם כן מה שכתב והקמות את המשכן אשר הראית בהר ור"ל שהיה מלמד לו סדר ההקמה אם כן בהר למה לי כיון דלא קאי על המשכן של אש שירד מן השמים ולי היה נראה דלא דמי דלעיל כתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' ורצה לומר שהראה לו הקב"ה בלימוד את תבנית המשכן שיעשו בסוף ותבנית דכתיב בקרא קאי על המשכן שיהיה נעשה אבל כאן דכתיב וראה ועשה בתבניתם אין לפרש שיהיה עושה אותם בתבנית שיהיה להם בסוף דא"ל עשה כלי זה בתבניתו שיהיה לו בסוף כי הב' של בתבניתם לא יתכן כך שהרי עושה תבניתם עצמו לא בתבניתם ולפיכך צריך לפרש וראה ועשה בתבניתם שהיה מראה לו תבנית שלהם ואמר לו עשה בתבניתם ופי' ברור הוא מאד עכ"ל ואני לא ידעתי מאי ברירותיה של פשט הזה כי לדידי לא צהיר ולא בהיר הוא כי הקושיא שהקשה על התוספות לאו קושיא היא וגם התירוץ אינו כלום שאם פי' ועשה בתבניתם ר"ל עשה התבנית אשר הוא נעשה לפניך באש לא תבנית שלך שאתה עושה אף על גב דלא הוה כתיב בהר מה המונע לפרש כן ג"כ פסוק דככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' שר"ל תבנית המשכן של אש אשר הוא לפניך ואי משום הב' של בתבניתם ה"נ נוכל לפרש עשה בתבניתם אשר תעשה כשיהיו נגמרין שיהיו אותה התבנית כאשר אתה מראה בהר עכשיו ע"י הלימוד וא"כ אין הכרח בלשון הב' שהראה לו תבנית מנורה של אש אי לא כתב בהר כמו שכתבו התוספות ואשר הקשה הרג"א מפסוק והקמות את המשכן אשר הראית בהר לא דק הרב בפרש"י שם כי לפי מה שפרש"י שם אין כאן קושיא כלל שהרי פי' שם רש"י וז"ל והקמות את המשכן לאחר שיגמר הקימה וכמשפטו אשר הראית בהר קודם לכן שאני עתיד ללמדך ולהראותך סדר הקמתו עכ"ל הרי לפי העניין הוצרך שם לומר בהר שכיון שהודיע לו שיצוה אותו בעתיד שיקים אותו ועדיין לא למדו סדר הקמתו כי לא נאמר בפר' זו רק סדר עשייתו הוצרך לגלות לו שעתיד ללמדו גם סדר הקמתו בהר הזה שלומד עמו סדר עשייתו אבל כאן גבי מנורה שלמד עכשיו עמו סדר עשייתה בהר שהיה עומד שם משה אם היה פי' אשר אני מראה אותך על סדר למודו מה היה צריך לומר בהר וכי לא ידע משה שהיה עומד בהר אלא ודאי ה"פ ברא הקב"ה תבנית מנורה של אש במקום מיוחד בהר שהיה בורא אותו ית' לשעתו להראותה למשה ואמר לו למשה ראה התבנית הזה ועשה בתבניתו אשר אתה מראה כאן במקום המיוחד הזה בהר כלומר שהראה לו באצבע מקום מיוחד בהר שברא שם יתב' לשעתו תבנית מנורה של אש להתלמד בה וזהו צהורות ובהירות דעתם הזכה של בעלי התוספות לא כאשר חשב הרב לדחות אותו בקש ולחשוד אותם ח"ו שהם לא ראו זה הפסוק של והקמות וגו' בהר ולכך חשב הרב בדעתו שטעו בפי' של בהר הנאמר גבי מנורה חלילה נ"ל עוד הקשה הרג"א כאן וז"ל על דברי רש"י יש לדקדק שאמר מלמד שנתקשה משה במעשה המנורה ואם כן איך יאמר בתבניתם לשון רבים עכ"ל ואני אומר שגם זו אינה קושיא כלל כי כיון שחילק הכתוב את המנורה לשנים ואמר בפסוק שקודם זה ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה ופירושו אותה ר"ל גוף המנורה ופירש את הכלים האלה הנרות שבמנורה אע"פ שהיו מקשה עמה כמו שפירש הוא בעצמו דברי רש"י כן וכן הוא האמת הרי שחלק גוף המנורה בפני עצמו והנרות בפני עצמו וא"כ הוכרח לומר אחריו ועשה בתבניתם לשון רבים ור"ל גוף המנורה וגם הנרות שבה להיותם מקשה עמה כדעת ר' יודא שהוא ג"כ דעת רש"י כמו שפי' ג"כ הרא"ם בהדיא נ"ל: