לבוש האורה · ספר שמות · פרק 26 · פסוק 5

רש"י חמשים ללאות וגו' ורוחב המשכן עשר אמות כו' כתב הרג"א וז"ל יראה שדקדקו זה מדכתיב ולירכתי משכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצעות א"כ אין אלו שני קרשים רובם בצד המערב תוך המשכן שאם כן לא היה קורא אותם מקצעות כיון שהיו רוב הקרשים תוך המשכן ואם כן ע"כ הקרש שהיה אמה וחצי רוחבו היה רוב הקרש במקצוע ואינו נראה תוך המשכן עכ"ל ואין זה נכון כלל דמשמע שהוא מפרש מלת מקצוע מה שהוא ממלא פגימת הזויות מבחוץ ואין זה אמת כי מי הגיד לו שזהו פי' של מקצוע שאין פי' מקצוע אלא זויות וכן תרגם אונקלוס בכל מקום למקצעות המשכן לזויות משכנתא לשני מקצעות יהיו לתרין זויין יהון ובכל מקום אין פי' זויות אלא מקום חיבור קצות שני הפאות כגון סוף צד צפון סוף צד מערב בנקודה שיתחברו הן מבפני' הן מבחוץ נקרא זויות האחרון והקרש האחרון שבצד צפון או בצד דרום אעפ"י שכולו נראה תוך המשכן הוא כמו כן קרש שבמקצוע צפון או שבמקצוע דרום כמו קרש האחרון שבצד מערב אעפ"י שמקצתו לא היה נראה תוך המשכן וכמו שכתב כן בפי' הרא"ם ז"ל בדיבור המתחיל כן יהיו לשניהם כו' ר"ל לשני הקרשים שבמקצוע הקרש שבסוף פאת צפון והקרש המערבי ששניהם נקראי' מקצוע מפני שהקרש שבסוף פאת צפון הוא מקצוע הקרשי' הצפונים והקרש שבתחלת הפאה המערבי הדבק לו הוא מקצוע הקרשים המערביים עכ"ל הרי שקרא לשניהם סוף הצפוני וסוף המערבי קרשי המקצוע אף על פי שסוף הצפוני היה נראה כולו תוך המשכן וכן הוא האמת שכן משמע לשון כן יהיה לשניהם לשני המקצעות יהיו אע"פ שהרג"א הרגיש בזה לקמן בדיבור המתחיל וכן יהיה לשניהם לקרשים כו' נזהר בדבריו וז"ל ר"ל דכך יהיה לכל אחד משני קרשים שבמקצוע קרש שבמקצוע מערב עם קרש שבסוף צפון עכ"ל הרי קרא קרש המערבי שבמקצוע מערב וקרש הצפוני אמר שבסוף צפון ולא אמר שבמקצוע צפון אבל באמת לישנא לא משמע הכי שאין לשניהם אלא לשני הקרשים שבמקצוע וסמך הכתוב על מה שכתב אחריו לשני המקצעות יהיו כי המקצעות דלקמיה קאי גם כן לשניהם ור"ל שני הקרשים שבמקצוע דאי אלעיל מיניה קרשים מאן דכר שמייהו ואף על גב דע"כ לומר שמאמר לשני המקצעות יהיו הוא דבור לעצמו ומאמר כן יהיה לשניהם הוא גם כן דיבור לעצמו דאם לא כן שני פעמים יהיה למה לי מ"מ מלת המקצעות חוזרת אל שניהם דאם לא כן קרש מאן דכר שמייהו ומה שדקדק הרג"א מדכתיב בתחלה יהיה לשון יחיד ולבסוף יהיו לשון רבים ומתוך כך פי' דיהיה קאי אטבעיות ויהיו קאי אקרשים ודאי דאינו נכון כי יהיה קאי על טבעת אחד ויהיו קאי אשני טבעתים של שני המקצעות כולל ד' קרשים קרש שבסוף מערב עם הקרש שבסוף דרום וקרש שבסוף השני של מערב עם שבסוף צפון כולם נקראו קרשי המקצעות שאין מקצוע אלא זויות וכן משמע מלשונו של רש"י עצמו שכתב בדיבור ושני קרשים למקצעות וז"ל כדי שיהיו המקצועות מבחוץ שוה עכ"ל הרי מדכתיב מקצוע מבחוץ לאפוקי המקצוע שמבפנים משמע בהדיא שאין פי' מקצוע אלא זויות הן מבפנים הן מבחוץ לא מה שממלא כל פגימת הזויות ומעתה איני יודע על מה סמך הרב לסיים דבריו וז"ל ופי' זה נכון מאד ובנה עליו יסוד גדול לפרש ממנו מאמרם ז"ל שאמרו פ"ק דפסחים שאיסור חמץ בערב פסח עד חצות כו' עיין בדבריו כי באמת נ"ל שאינו נכון ובנפילת היסוד יפול הבניין נ"ל ואם כן ע"כ לא סמך רש"י ז"ל באומרו ורוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות אלא על מה שתרצו התוספות דמבית עולמים הוא דילפינן לה שהיה ארכו ששים ורחבו עשרים ה"נ במשכן רחבו שליש ארכו מדכתיב וכן תעשו לדורות כשתעשו לי כלי בית עולמים כתבנית אילו תעשה אותם: