לבוש האורה · בראשית · פרק 6 · פסוק 9

רש"י הואיל והזכירו ספר בשבחו. לשין הרא"ם דאל"כ פתח בתולדות וסיים בשבחו עכ"ל: לשון הג"א. וא"ת הלא כמה פעמים הזכיר אברהם יצחק ויעקב ולא הזכיר שבחם. ותירץ שאינו מזכיר בשבחו אלא כשמזכיר אצלו רשעים וכו' אבל לא דקדק מהשיש לדקדק פה גבי נח מיניה וביה. והואזה אמאי לא ספר בשבחו מיד כשהזכירו למעלה בפעם ראשון שנזכר בתורה שהרי כל דורותיו היו רשעים וזהו מה שסותר תירוצו שתירץ שאינו מספר שבחו של צדיק אלא כשמזכיר אצלו רשעים ועוד מה שכתב שאין זכירה אלא אחר שכחה ולכך כיון שדורותיו היו רשעים ה"ל כאלו נשכחו הבריות מלפני הש"י וכשהוא זוכר הצדיק שבדור כתב לשון זכירה לא דק בלשון רש"י ז"ל שכתב הואיל והזכירו שהוא מבניין הפעיל ולא כתב הואיל וזכרו מן הקל. לכך אני אומר דה"פ כוונת רש"י הואיל והזכירו ואמר נח מצא חן וגומר והיינו שהזכירו לאחרים וכתב עליו בתורה להודיע לדורות שנח מצא חן וגומר לכך ספר מיד בשבחו ליתן טעם למה מצא חן וזהו זצ"ל כלומר כשמזכירין אותו לפני הבריות לטוב יברכוהו כלומר יספרו בשבחו מהו צדקתו ה"נ ונח מצא חן ולמה מצא חן לפי שהיה איש צדיק תמים וגומר ולפי זה יהיה פירש תולדות סבות כלומר אלה הם הסבות שמצא חן שכתב בסמוך לפי שהיה איש צדיק וגומר וכן גבי ואברהם היו יהיה וגו' כתב רש"י גם כן הואיל והזכירו ספר בשבחו היינו גם כן ה"פ הואיל והזכיר בפני פמליא של מעלה ואמר המכסה אני מאברהם וגומר הזכיר שבחו ואמר טעם לדבר למה לא יכסה ממנו ענין סדום כו' משום דאברהם היה יהיה וגומר וזהו שבחו כי סוד ה' ליראיו ולא יעשה ה' אלקים דבר כי אם יגלה סודו להם. ועוד י"ל הואיל והזכירו ר"ל הזכירו בעבור עצמו כלומר שעיקר כוונת זאת הפרשה להזכיר הקורות שאירעו לנח ובניו. ואם כן עיקר הזכרתו אותו פה הוא בעבורו לכך ספר בשבחו מה שאין כן בפרשה של מעלה שעיקר כוונתו להודיע מעשה דורו ולמנות עשרה דורות מאדם עד אותו שהוא היה מהם וזכרו על הכוונת השנייה ועכשיו שזכר קורותיו בעבורו ספר בשבחו ולפי זה יהיה פירש תולדות נח קורות נח ולפי שני אלו הפירושי' א"ש שהוצרך לחזור ולכתוב אחר כך ויולד נח וגומר שאין פירש ויולד כמו פי' תולדות כי פי' תולדות ר"ל קורות או סבות ופי' ויולד ר"ל תולדה ממש ואחר כך פי' רש"י פ"א ואמר ד"א למדך שעיק' תולדותיהם כו' כלומר ויהיה פירש תולדות כמו פירש ויולד שהוא לשון הולד' פריה והקדים המעשים טובים לבניו לומר שעיקר ולדותיהם כו' מ"מ הואיל ושני מיני תולדות הם תולדות הנפש ותולדות הגוף לכך חזר וכתב גם תולדות הגוף ויולד נח וגו' ע"פ הדברים האלה נ"ל נתבררו יפה הכרעות שתי הדעות המפרשים מלת בדורותיו שיש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי כי הדורשים לשבח מתוך קושיות פתח בתולדות וסיים בשבחו פירש תולדות לשון קורת כמו שכתבתי או תולדות הולדה ממש והכוונה עיקר תולדותיהם של צדיקים כו'. וכמו שפירשתי הד"א וא"כ יהיה כל כוונת הפרשה לשבחו של נח שדורו מתו במבול והוא ניצול בזכותו כמו שאמר לו הש"י כי אותך ראיתי צדיק וגומר לכך דורש ג"כ מלת בדורותיו לשבח והדורשים לגנאי דעת' מתוך קושיי' פתח בתולדות וסיים בשבח לפרש מלת תולדות סבות ויהיה טעם למה שאמר למעלה ונח מצא חן וגו' כלומר ומה היא הסיבה שמצא חן מפני שהיה נח איש צדיק וגומר ומשום דכתיב ונח מצא חן וגומר ואמרינן בב"ר פר' ל' אמר ר' סימן ג' מציאות מצא הקב"ה אברהם דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ודוד דכתיב מצאתי את דוד עבדי. ישראל דכתיב כענבים במדבר מצאתי ישראל. איתיבין חברין לר' סימון והכתיב ונח מצא חן אמר להן הוא מצא הקב"ה לא מצא עכ"ל כלומר הש"י לא מצא בנח כל כך זכות שיהא ראוי להנצל אלא שלא מצא טוב ממנו באותו הדור וכדגרסינן בפרק חלק תנא דבי רבי ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין שנאמר כי נחמתי עכ"ל וכן איתא בב"ר אפי' נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן שנאמר ונח מצא חן בעיני ה' עכ"ל ב"ר לפיכך דורש בדורותיו לגנאי כלומר כיון שכתב אלה תולדות נח וגומר לתת סיבה וטעם למה מצא חן בעיני ה' ואמר מפני שהיה צדיק תמים וגומר כתב ג"כ טעם למה אמר א"כ ונח מצא משמע אבל הש"י לא מצא ואמר מפני שלא היה צדיק אלא בדורותיו אבל אם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום. ובזה מיושב ג"כ מה שמקשין העולם מ"ט אמר הדורש לשבח אם היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר. והדורש לגנאי אמר אבל אם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום למה שנה לשונו לומר אברהם ולא אמ' ג"כ בדור של צדיקים אבל לפי מה שכתבתי הוא דיוק הגון ונכון והוא מסייע ומחזיק פירושי כי לפי דגבי אברהם כתוב ומצאת את לבבו נאמן לפניך כלומר כ"כ היה צדיק גמור שאפי' הש"י מצא וגבי נח כתיב נח מצא אבל הש"י לא מצא אם כן הרי הם רחוקים מאד זה מזה לכך אמר הדורש לגנאי אם היה בדורו של אברהם לא נחשב לכלום כיון שכן מצינו בפסוק כן נ"ל הכרעת דעת שניהם ודע ששתי אלו הדעי' ר"ל הדורשים לשבח והדורשים לגנאי נותנים לנת מדרגה אחת בצדקותיו ואינם חלוקים במדרגות מעלת צדקותיו של נח ולדברי שניהם לא היה אלא צדיק בינוני אלא דפליגי במל' בדורותיו שזה דורש לשבח ואומר שכיונ' הפסוק הוא אם היה בדורות של צדיקים ולמד ממעשיהם ודאי היה צדיק יותר גדול ממה שהיה. וזה דורש לגנאי ואומר פי' בדורותיו לפי דורו היה צדיק ומגנהו הפסוק לומר שלא היה אדוק בצדקתו שגם אם היה בדורו של אברהם לא היה צדיק יותר כי לא היה לומד ממעשיו ולא היה נחשב לכלום: גרסת הספרים שגורסין ברש"י זהו שימוש של למ"ד בלשון כבד אומר אני שהיא אמתית כי ר"ל ע' הפעל במלת הלך שהיא במלה זו הלמ"ד וכשהיא בא בלשון התפעל כגון התהלך באה הלמ"ד דגושה לפיכך נקרא לשון כבד ומשמשת שוה בעבר ובעתיד.