רוממות אל על תהילים · פרק 137 · פסוק 1

על נהרות בבל וכו'. הורה בסמיכות אם תזכו תאמרו הלל גדול ואם לאו על נהרות בבל. ולענין הכתובים ראוי לשים לב למה מיחס הדבר אל הנהרות וידוע מאמרם ז"ל שכשהיו מוליכים אותם בגלות לא היו מניחים אותם לבכות ובזה נוכל לומר כי על הנהרות ההם זכו לב' דברים אחד שהניחום לישב שנית שהניחום לבכות וזהו שם ישבנו גם בכינו ועל דרך הפשט נשים לב גם על יתור הגם וכן על אומרו בזכרנו את ציון יחסו הדבר אל ציון ביחוד ועוד למה מודיענו שעל ערבים תלו הכנורות ומה גם כי טוב טוב היה לשברם כאשר יש מרבותינו אומרים שקצצו בוהניהם לשלא יכריחום לנגן ועוד אומרו כי שם וכו' כי אין מלת כי מתישבת לפי הענין ועוד כי אומרו דברי שיר היינו שירו לנו משיר ציון ולמה הוכפל ועוד אומרו ותוללינו שהראוי יאמר ובתוללינו. ועוד למה לא אמר בפירוש ובכנורותינו שמחה אמנם הנה למדונו בספר הזוהר כי היו ישראל הגולים בבלה כמתים מדאגה שבאו מטובה גדולה לרעה עצומה והיתה מאנה הנחם נפשם אז גלה יתברך את עיני יחזקאל הנביא על נהר כבר ויראה מראות אלהים שכינה על מרכבות כל פמליא של מעלה להורות כי שכינה עמהם עם כל מלאכי אלהים שהם כערבים ומשכון כי מי שיוציא אותם יוציא את ישראל ובזה שבה רוחם אליהם ושמחו וזה יאמרו ישראל על נהרות בבל שהוא פרת הוא נהר כבר שם ישבנו כי שם היה לנו שובה ונחת במה שהראה שם הוא יתברך ליחזקאל ועם ששם שמחנו גם בכינו בזכרנו את ציון מדאגת מה שנסתלקה ממנו שכינה לבא אתנו בבלה: