והנה לפי צרת הגלות ומה גם קודם ידיעת מראות הנביא היה ראוי לשבר הכנורות כי ערבה כל שמחה אך על מה ששם ישבנו ושמחנו בבשורת הנביא שהיו לנו ערבים לצאתנו מהגלות על כן זכר לדבר אין צ"ל שלא שברום כ"א על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו כי עשו זכר במה שתלאום על ערבים לא באילנות אחרים לרמוז כי על היות להם ערבים בבבל שהם שכינה וכל פמליא של מעלה ע"כ תלאום ולא שברום כלומר שבזה היה להם פתח תקוה לשוב אל בית שני ויהיו נשמרים לשוב לנגן בהם:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 137 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182