אם למקרא · בראשית · פרק 4 · פסוק 2

הבל. לא ביארה התורה הטעם שנקרא הבל — ורצו לפרשו מל' הבל הבלים כי מת בקוצר שנים, וראיתי לאופירט (למודי אשור) Oppert Etudes Assyriennes Paris p. 35.36. שכתב וז"ל — בן בלשון אשור פַל או בַל ואולי יתמה הקורא וכו' — ופעמים שם כן יכתבוהו כזה הַב -לו ושם אב הַבִיל-וּבַל בלשון בבלי, וּפַל בלשון נינוה אינם רק שנויים הנולדים במלות היותר נהוגות כמו שהערביים אומרים אִבְן (בן) ונעשה ממנו בֵן כן בַל של הבבליים נתקצר משם הבל — והשם הזה האחרון נמצא בספור בני אדם הראשון וְהֶבֶל בנו של אדם אין טעמו והוראתו זולת בֵן יֶלֶד.... בל' אשור נמצא בלי ספק פעל הבל (הרה או חבל מל' שמה חבלתך אמך וגו') וממנו נעשה הַבִיל מוליד וְהַבִלוּ נולד, בן, וזה השם נשאר בשם הֶבֶל בנו של אדם וכו' ע"כ ומה ששיער להוציא הבל מן חבל או הבל ילד או בן נראה קרוב, וביותר בחסרון כל טעם ראוי לקריאת שם הבל: רק כפי דעתי יגע ללא צורך לקשר פַל או בַל (בן בל' אשור) עם חבל או הבל והיותר נראה שהם שניהם אחים לבַר עברי וארמי בחלוף ר' בל' כמו שמתחלפים השמות והפעלים בל' עברי כמו מה נמלצו מה נמרצו וכן בלשון יון הלאמברא והרו (ל' ור') מתחלפים זה בזה — עיין לוקיאנוס — Giudizio delle voc. vol. I 63. ואם נרצה לומר כדבריו שמקורו מלשון חבל ( כי נמצא פעל זה גם בלשון אשור כדלעיל) יוכל להיות שכמו שמיָלַד ובָנַה עשו בלשון עברי ילד ובן כן בלשון אשור עשו מחבל חֶבֶל (בן). (ד)