אם למקרא · בראשית · פרק 4 · פסוק 1

והאדם ידע. האהבה ובפרט אהבת איש לאשתו, תקרא בלשוננו ידיעה כי הידיעה והאהבה אחד במדרגה נשגבה, ושמע דברי פלוטינו מכת האפלטונים החדשים בדור ב' לחשבונם "מה שאנו מתאוים איננו לקנות הדבר שאליו אנחנו נכספים מבלי שנדענו רק בהפך והוא לדעת אותו תכלית הידיעה — לראות אותו נצב בנפשנו ולהסתכל בו — ובאמת תמיד הוא לתכלית הטוב שאנו פועלים, רוצים אנחנו שיהיה בפנימיותינו לקנות אותו — ולמצוא בעצמנו תכלית המעשה — על כן להיות שאין אנו יכולים לקנות הטוב האמתי כ"א בנפש — לזאת הפעל בזה יחזירנו אל העיון בעצמו — איניאריס ח"ב רי"ט ובדף רכ"א — התשוקה תכליתה ג"כ העיון — המשגל עצמו עקרו העיון ונגמר ביצירת הצורה רוצה לומר בענין מושכל — ובדף רכ"ב — המשגל הוא פעל עיוני ושכלי והוא נמשך מהצורך להוליד צורות רבות — ודברים מושכלים- ולמלאת הכל שכל ולהשכיל תמיד — ובדף רכ"א אמר עוד "העצמים הנולדים להיותם דמיונות מהנמצאים הקיימים יורו כי התחלות ההולדה תכליתן לא ההולדה ולא הפעל עצמו אבל וכו'. וראיתי כל דבריו אלה קרובים לכמה מאמרי חז"ל הם המדברים על ענין הזווג ופ"ור כאשר קרובים ג"כ שאר דברים בכלל שדבר פלוטינו בספריו לדברי המקובלים, — וממאמריהם לא ישכח הקורא אומרם כל מי שאינו עוסק בפ"ור כאלו ממעט את הדמות, שנראים דברים אחדים במלות שונות עם מ"ש פלוטינו — "המשגל הוא פעל שכלי ונמשך מהצורך להוליד צורות רבות ולמלאת הכל שכל" — וגם אומרו שהנולדים הם דמיונות מהקיימים" ועוד לאלוה מלין אלו היה המקום מסכים — ועל התאחדות הידיעה והאהבה בכלל והתלות זה בזה עיין דברים יקרים לדאמירון — Damiron, Cours. Psycologie Bruxelles Tomo l. p. 102. ועיין רש"י פסוק כי ידעתיו אשר יצוה ז"ל לשון חבה כמו מודע לאשה, הלא בעז מודעתנו ואדעך בשם, ואמנם עקר לשון כלם אינו אלא לשון ידיעה שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו ע"כ ראה איך קירב בזרוע עזו כל מ"ש לעיל אלא שלא נשא משלו אלא על ידיעת האדם את חבירו.

קין. חוקר אחד שבזמנינו הידוע בפחזותו לפרש דברי התורה ובפרט ספור בראשית ודורות הראשונים (רינן — דף ח"י קורות לשונות בני שם) כתב כי אין ספק אצלו שקין וקינן אחד הם בשני שמות מתחלפים ובאמת כשראיתי דברי הזהר (ח"ב.168) אמרתי לבי באמת יאמרו המושלים הקצוות מתחברות-או "אל שני קצותיו חובר" כי שם יספר הזו"הק שקינן הוא גלגול קין ואם היה מקום להאריך הייתי מראה כיצד הסבה שהניעה החוקר היא היא הסבה שהניעה ס' הזו"הק וכי אין מקום להמלט מיד החוקר הלוחצנו במופתיו אם לא נאבה לדברי הזו"הק — ועיין שם בזהר דרך כלל על השתוות שני הספורים והסכמתם זה עם זה.