אם למקרא · ויקרא · פרק 25 · פסוק 2

ושבתה הארץ שבת. הערה יקרה ראיתי בדברי החכם שד"ל לא אמנענה מהקורא, והוא כי כשנרד לחשבון, נראה כי כדרך שהיובל הוא א' לשבע שמטות כן המועדים הם א' משבעה במספר שבתות השנה, שהרי שבתות השנה הם יותר מארבעים ותשע אך לא יגיעו לששה וחמשים, ומקראי קדש הם ז' ימים, יום א' וז' של פסח, יום אחד שבועות, אחד ר"ה, יו"הכ אחד, ראשון של סכות, ושמיני חג עצרת, הרי שבעת ימים, והנאני, וזה לעד כי משפטי התורה צדקו יחדיו ויש ביניהם קשר והתיחסות פנימי גדול ואם אינו נראה בהשקפה ראשונה, והתורה גם היא לא גלתה אזנינו בפירוש להבינו וזה ג"כ ממה שיורה שענינים נכבדים שהם כמו נשמת התו' לא נכתבו, ומה נעים ענין השביעיות הללו כלם עם אמונות הקבלה, ותמהני איך לא שמעו אזני הח' שד"ל מה שפיו מדבר.

שבת לה'. פירש"י לשם ה', כשם שנאמר בפ' בראשית, ועיין במדברי רמב"ן שהשיג עליו, ומה שהליץ עליו הרא"ם וסיים בדבריו סוד ימי עולם רמוז במקום הזה כי כל השביעיות זכר ליום השביעי הם, והרב נה"ו בפ' (ויקרא כ"ה) הליץ בעד רש"י באופן אחר וכתב, ולחנם הסיע הרא"ם ז"ל כוונת רש"י לדעת רמב"ן ז"ל שכוין אל דרך הסוד — והמעיין בדברי רא"ם יראה כי בלתי פירושו לא יובנו דברי רש"י האחרונים שכתב "כשם שנאמר בפרשת בראשית". — ולפירוש הרב נה"ו הוא לשון מיותר — ולכל הפנים מצינו הרא"ם שהבין דברי רש"י על פי הקבלה, ועיין מה שכתבתי בקונטריסי טעם לש"ד (הערות על הכוזרי) על לשון רש"י בפסוק ושמי ה' לא נודעתי להם.