אם למקרא · ויקרא · פרק 25 · פסוק 10

וקדשתם את שנת. חכמי הקבלה אמרו שהיובל רמז לחזרת המציאות לו ית' כשיעלה ברצונו, ועל כן קראו מדת הבינה תשובה ויובל, שאליה ישוב הכל, ומאויבי תחכמני מצותיך, שהרי מצינו שהתכלית והרעיון הזה הוא כ"כ מוטבע ונכון ומתישב למצות היובל עד שהיו אנשים וחוקרים חפשיים שחשבו היות היובל מוסד אצלינו ע"פי האמונה שהיו מאמינים שהעולם יכלה לסוף כל חמשים שנה, ולחוקרים האלה נתהפך להם המשל בנמשל, והרמז בדבר הנרמז בו, ולכל הפנים למדנו שהיובל מעצמו יביא לחשוב עליו כי זאת גם מבלי דברי חז"ל שכתבנו. (V.Bergier.Dict, de Theol.vol.III.p.389.1.) ודע שקצת מחכמי האומות Scaligero, Petavio — Le Clerc,־ Cuneo כתבו שהיובל הוא שנת התשעה וארבעים, וזה טעות גדול הוא בידם, שהרי בפירוש נאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה וגו', וכן יוסף לרומיים ופילון, ואיאוסיביו ויירונימוס, ובוקסטורף, ובונפריריוס, ואוטינגיר, ואחרים רבים הודו לדעת האמת, וחז"ל נחלקו בדומה לזה בנדרים פ' קונם אם שנת החמשים עולה למנין שבוע, ר' יהודה אומר עולה למנין שבוע ות"ק סבר אינו עולה למנין שבוע, ואולי מחלוקת זה הביא קצת מהחכמים הנז' לומר ששנת היובל הוא שנת המ"ט, שהרי לדעת האומר שהיא עולה למנין שבוע, נמצא היובל יבוא ב' פעמים בצ"ט שנה.