אם למקרא · דברים · פרק 22 · פסוק 10

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. נראה ברור כי לדעת נותן התורה מיני בעלי חיים נבדלים זה מזה הבדל עצמי וקיים, וכל אחד לו התחלה בפני עצמו מעת הבריאה, ורואה אני בחכמי הטבע החדשים ובראשם Darwin שחדשו גזרותיהם ואמרו כי אין המינים דברים והבדלים קיימים ונצחיים אבל נולדו זה מזה על אופן שנאמר — הניחו ליסוד מוסד התמדת המדות והתכונות גופניות גם רוחניות במשפחה והתנחלם מאבות לבנים ובני בנים כאשר עינינו הרואות, ואמרו שכן קרה בעת בריאת המינים שכל תכונה ותכונה שנשארה קיימת היא שעמדה להיות מין בפ"ע והנשארות שלא התמידו מאב לבנו נאבדו מן העולם. — ולברירה הזאת בין המתמיד לבלתי מתמיד קראו ברירה טבעית Selection naturelle ועם היות שדעת זאת חדשה בארץ וכמעט עדיין לא נסו רגליה להתהלך על פני חוץ, ומי יודע אם תעמוד לימים הבאים עכ"ז אמרתי כי טוב להעיר כי הן לו יאומת ברוב הימים שכן הוא באמת, הנה עדיין לא יוכלו המנגדים להכחיש במציאות טעם וסבה פנימית לא ידענו מה היא הגורמת שקצת מדות ותכונות יתקיימו ויולידו מין מתמיד וקיים, וקצתן לא יתקיימו ולא יצליחו להוליד מין, והיא הגורמת שקצת מדות ותכונות יתחברו זה עם זה ולא עם זולתן כי ממה שידוע ושריר ומוסכם אצל כל הטבעים כי המדות והתכונות הגופניות וההרכביות Organiques מתיחסות זו אל זו וקוראות זו אל זו, וזה הקשר המחבר קצת תכונות ומרחיק האחרות הוא הדפוס הרוחני הפנימי, והוא המין — וחוץ מזה כל יגיעי דארווין Darwin וחביריו לא יצליחו רק להוכיח (אם יוכלו להוכיח) כי הרבה מינים שאנו מחשיבים אותם היום למינים נבדלים בפ"ע לא היו במשך הדורות רק הבדלים Varietes ממינים אחרים ועל ידי השנויים הגדלים והמתמידים מדור לדור קנו להם צורה ושם בפ"ע, אמנם לא יוכלו להכחיש כי בעת הבריאה כבר נמצאו מינים וטבעים שונים זה מזה בעצם ותחלה ולא במקרה אשר מהם נולדו אלה שאנו קורים מינים ללא אמת, ואם כן שוב אין סתירה מדעת Darwin וחביריו לדעת נותן התורה — גם רואה אני שכפי האמור עתה כבר התמוטטו יסודות דעת דארווין וחביריו שאין המינים רק צורות ותכונות נמשכות זו מזו וזו מזו, כי הנה הטעם שהביא אלה החוקרים לחשוב כזאת הוא כי לא יאמינו בפעלת כח למעלה מהכחות המשמשות עתה בברואים, לחדש נבראים פתאום, והנה רפאו שברם על נקלה ולו יעלה בידם להוכיח כי רוב המינים אינם רק שנויים וסוגים ממינים אחרים, הלא בעל כרחם יודו שכבר נמצא מתחילה וראש קצת מינים (ואם מעטים) שלא נולדו ממינים אחרים אבל הולידו אותם, ואלה מי גדל? ומי הרה ומי חלה אותם? אם לא הכח ההוא העליון מכחות הטבע ההווים עתה? ואם היה לאל ידו להוליד ולבראת מין אחד או שנים לא תקצר ידו לבראת אלף אלפי מינים בבת אחת, ונהפוך שכן כמעט מוכרח, כי מן הנודע שהטבע לא ימציא כח רב פעלים ללא תכלית או לתכלית גרוע ואיך נחשוב שהכח הזה הבורא לא הראה פעולתו רק במינים מעט מספר הפך מה שנראה בכל שאר כחות הטבע, אשר בפעלה קטנה ימציאו או יקיימו מיני צמחים או בעלי חיים בלי תכלית?

ואחר שבאנו לכלל זה, לדבר על דבר המין הבא נא נבוא להעיר על שמו אשר יקראו לו בלשון עבר והוא מין. — והשאלה הראשונה מאין תוצאותיו? וראיתי בזה דעות שונות מקצתם אמרו ששרש מון, והוא באחד עם תמונה בתוס' התי"ו, ואם כנים הדברים נוכל למצוא בזה כוונה יקרה תורה כי בחכמה יסד המייסד לשוננו הקדושה, כי לא יעלה על לב עיר פרא אדם, להלביש הבדל הסוגים בשם יקר ועמוק כזה המורה על הצורה הפרטית הכמוסה בכל זרע אשר יזרע להוליד תמיד ממנו כמעשהו, וצורה כנו הפילוסופים למין אחר עקבות אריסטו, ומי לא ירגיש דמיון נפלא בין שם מין על פי הוראה זו לשמו הרומי SPECIES המורה על המין ועל הצורה? וספיג'יס Species ענינו ראייה והסתכלות כללי ומקורו מספיקולוס Speculum (וממנו אספקלריא בדברי רבותינו וראה נפלאות שאמרו שהיה משה מסתכל באספקלריא המאירה ממה שכתוב ותמונת ה' יביט מראה מחזה, כמו שמין משרש מון וממנו תמונה, ובלשון אחר יאמרו ברומי Genus — וגם זה משני צדדין אחוז בשם העברי מין — כי הנה מין ממון — וממנו תמונה כי המין היא הצורה והתמונה הפנימית שבכל דבר ודבר כאשר שמעת, וכן Genus כפי עדות Vico ענינו טבע היצורים הפנימי וצורתם — ומצד אחר, כי אמרו Generare Genus מ וענינו התולדה וכן יאמרו בעברי נין הבן והפעל ינון שמו ובארמי נון נונא כי הם המולידים הגדולים, על דרך וידגו לרוב בקרב הארץ וזה ההפרש בין העברי לארמי, כי הארמי ייחס לדג שם נגזר מהתולדת, והעברי ייחס לתולדת שם נגזר מהדג, וזה לעד כי העברי קדמון מהארמי שכן דרך להמציא תחלה שמות היצורים ולגזור מהם פעלים ולא לייחס ליצורים שמות נגזרים מתכונותם ופעולתם, כי אין אדם עומד על טבעי היצורים ותכונותם אם לא אחר זמן ושקידה, והנחת שמות הברואים דבר נחוץ לא יסבול ההתמהמהות, ודגן ענין תבואה גם הוא משרש דגה לעוצם הרבוי כי חטה אחת תוליד הרבה כיוצא בה, וכן נון ונין ענינם גם הצמח וגדולי הארץ ושניהם משמשים להורות על עוצם התולדת בים וביבשה, והעיר על זה החכם שלמה מונק. Palestine 92 — ומGenero הוליד עשו הרומיים Genu ירך ואולי להפך ועיין מה שכתבתי בזה פ' יוצאי ירך יעקב.

וכל זה אם נקבל היות מין נגזר ממון ומין. — אולם יתכן ג"כ לומר ששרשו מנה וממנו מין ואם כן נתחברו בשרש זה ובשם הנגזר ממנו המספר והמין וזה יכון מאד עם התחלות הפילוסופיא האפיטאגורית מולדת חוץ, ועם הקבלה האלהית מולדת בית, השמות גם שתיהן המספרים לראש פנה, ואומרות כי הם הם התחלות הדברים צורתם ודפוסן Typus ומשרש זה (מנה) עשרת מונים עיין מה שכתבתי שם כאלו יאמר עשרת אחדים כי המספר קבוץ האחדים, והאחד משמש עם כלם וזה טעם ועקר מנין ההזאות אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, שמונה בהם האחד עם כלם עיין הדברים בארוכה פ' פנחס פ' מלבד חטאת הכפורים — ואם מצינו ברבים מונים, נאמר על היחיד מון (ואם לא מצאנוהו) או מין כי שתי ההברות שוות בענין כמו שיאמרו חסון גם חסין, ורון (שמחה ורון) גם רין בנקבה רינה.