לא תקח האם על הבנים. במצוה זו וכיוצא בה נחלקו המפרשים, יש מי שאמר גזרת מלך היא ויש מי שאמר משום מדת רחמים ואני אומר כדברי שניהם רצוני לומר שה' צוה אלה המעשים לא ממדת רחמנות שתהיה בו ית' וגם לא ללמדנו להתנהג ברחמים אלא שכך גוזרת חכמתו הקדושה שכאשר יפגע בקן צפור לא יקח האם על הבנים, ולא ישחוט אותו ואת בנו ביום א' ומצד זה צדקו האומרים שגזרת מלך היא, אבל אמת גם הוא שמתולדות המצוה הזאת לשרש בלבנו הרחמנות על כל הבריות — הא למה זה דומה למצות לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח, שאע"פי שבשמירת אלה המצות יתקיים הקבוץ המדיני כי עליהם העולם עומד, לא יתכן לומר שאין במצותם טעם ותכלית אחר חוץ מזה, ושאם ישוער בבטולם תועלת אל הקבוץ יחזרו מותרים או מחוייבים רק הם מחוייבים מצד עצמם גם מבלעדי התועלת הנמשך מהם, ואין הפרש בין מצות לא תגנוב ללא תשלח אלא שהראשון יורה עליו השכל, והשני לא יחייבהו.
קריאה במקור
אם למקרא · דברים · פרק 22 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1862-1863
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001100338/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c99fd1272e5e62b4567d24be94b70f75a2c8d118a0c4c418e10fcbfea9febb5